הסבל בעזה

ש: אנחנו רואים איך האזרחים סובלים מרעב, מחוסר דיור, ילדים וילדות סובלים, במימדים גדולים, וזה לא נגמר. חבר אמר לי שאין על מה להתרגש, הם רשעים, מגיע להם. באבוד רשעים רינה (משלי יא, י)! האם זה נכון?

ת: לא נכון. א. אנחנו לא רוצים את הסבל של המין האנושי. אנחנו רוצים את אושרו של כל המין האנושי. הרי אנחנו אומרים בסוף כל תפילה את תפילת עלינו לשבח, שתיקן מנהיגנו יהושע בן נון, שגם כבש את ארץ ישראל, "לתקן עולם במלכות שדי להפנות אליך כל רשעי ארץ ויקבלו כולם עול מלכותך".

ב. אנחנו רק נלחמים כשאין ברירה. אכן כאשר חזרנו לארץ, יהושע בן נון שלח שלוש אגרות: הרוצה לברוח, יברח. הרוצה להשלים, ישלים. הרוצה לעשות מלחמה, יעשה (ירושלמי שביעית ו א. רמב"ם, הלכות מלכים ו ה).

ג. אין לנו צימאון להילחם. מרן הרב הסביר שאצל הגויים המלחמה היא דבר טבעי. עשיו הוא שופך דמים, ישמעאל הוא נוטל דמים. פעולה מלחמתית היא דבר חייתי ואכזרי, הכוללת עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות. יש גויים שיש להם תאוה למלחמה. אבל מלחמה היא מנוגדת לטבע של עם ישראל, אנחנו ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים (יבמות עח, ב). לכן אנחנו מגיעים למלחמה ממקום אחר. אותה פעולה – זה אוחז בנשק וזה אוחז בנשק – אלא המניע אחר. כשהגויים אוחזים בנשק המגמה היא רציחה, כשישראל אוחזים בנשק המגמה היא השלום. אצלנו המלחמה היא ההפך המוחלט מהמלחמה אצל הגויים, אצלנו "והיה מחניך קדוש" (דברים כג, כו). כתוצאה מכך, כל הזמן, האומה הישראלית היא במוסריות שלה (ועיין אורות מלחמה א-ב-ה-ח).

ד. אין התייחסות אל כל הערבים כמקשה אחת. יש להיזהר מהכללות, ובמיוחד אנחנו שסבלנו רבות מהכללות. יש ערבים ויש ערבים. לא כל הערבים רוצחים. יש ערבים הגונים. הוא הדין לערבים בעזה. יש גם ערבים שסובלים שם מאוד מחמאס, שמתאכזרים בהם באופן מחריד.

ה. תוך כדי מלחמה, אנו גם פוגעים באזרחים. כך הוא בכל המלחמות של כל העמים. אין ברירה, במלחמה כמו במלחמה. זו מלחמת עם בעם, וכל העם נמצא באותה קלחת. וכן אמר יהושע בן נון: "סורה מעמלקי, פן אוסיפך עמו" (שמואל א, טו, ו). וכל שכן, שחמאס מחזיק את האזרחים כמגן אנושי. וכן במלחמת העולם השניה, היטלר לא נכנע והסתתר בבונקר, ובעלות הברית הרגו שני מיליון גרמנים כדי להרוג אותו.

ו. סיכום: נכון ש"באבוד רשעים רינה", אבל לא כולם שם רשעים. אנחנו אוהבים את כולם ואנחנו רוצים שהרשעים יחזרו בתשובה, ו"כי מלאה הארץ דעת את ד'" (ישעיהו יא, ט). אנחנו לא יזמנו את המלחמה הזאת. אלא אנחנו מתגוננים ואנחנו צריכים לנצח כדי שזה לא יקרה שוב.