לשבור או לתקן

לשבור או לתקן

[מ"ראש יהודי"]

כאשר אין אמון - הילד נושר, הוא זורק הכל והוא בחוץ. כיצד נבנה אמון מחדש?

מסופר בגמרא: "הנהוּ בריוני [הבריונים הללו] דהוו בשבבותיה דרבי מאיר [שהיו בשכנותו של רבי מאיר] והוו קא מצערו ליה טובא" [והיו מצערים אותו הרבה]. רבי מאיר היה רב גדול וקדוש, והם הציקו לו ולעגו לו. "הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימוּתו" [היה רבי מאיר מבקש עליהם רחמים שימותו]. במצבם – טוב יותר שימותו, ממילא אינם עושים שום דבר קונסטרוקטיבי בעולם. זה לטובתם! "אמרה ליה ברוריה דביתהו [אמרה לו ברוריה אשתו], "מאי דעתך, משום דכתיב 'יתמוּ חַטָאים'", [אתה לומד זאת מן הפסוק הזה?] אמר לה – כן. החוטאים הגדולים צריכים להיעלם מן הארץ, אין בהם תועלת. אמרה לו ברוריה: "מי כתיב חוטאים?" [האם כתוב חוטאים?], "חַטָּאים" כתוב [ריבוי של חטא, לא של חוטא]. "ועוד, שפיל לסיפיה דקרא? [הסתכל בסוף הפסוק, מה כתוב שם?]: 'ורשעים עוד אינם'". לכאורה, זו חזרה מיותרת, כפילות: יִתַמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. אלא כיוון שיִתַמו חַטָּאים, ממילא לא יהיו עוד רשעים.

"אלא, בעי רחמי עליהו דלהדרו בתשובה" – בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה, וממילא כבר לא יהיו רשעים. "בעא רחמי עליהו והדרו בתשובה" [ביקש עליהם רבי מאיר רחמים וחזרו בתשובה] (ברכות י א). היתה מחלוקת בין התנא לבין אשתו:

האם יש תקנה ויש להתפלל או שאין תקנה ומיתתם היא תקנתם. רבי מאיר קיבל את דעת אשתו, וביקש עליהם רחמים. יש תקנה.

• פורסם בשאילת שלמה 248