שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

ברכת ספירת העומר לנשים

ש: האם אישה אשכנזית יכולה לברך על ספירת העומר?

ת: מובא במשנה ברורה (תפט, ג) שאישה לא תברך על ספירת העומר כיון שודאי תשכח לספור. לנשים יש הרבה עמל והמעמסה וזמניהן אינן בידן. האיש הולך לעבודה וחוזר, אבל לאישה כל רגע יש משהו. אי אפשר לומר לתינוק שלא לבכות בין שעות אלו ואלו. תינוק צריך את אמא. לכן, התורה פטרה אישה ממצוות עשה שהזמן גרמא. אם אדם מברך ואחר כך שוכח יש כאן ספק הלכתי של ברכה לבטלה. לכן כך כתב המשנה ברורה. ברם, אם היא בטוחה שלא תשכח ויש לה איזו שיטה שלא לשכוח, אי אפשר למנוע ממנה.

סיכום: יש שנהגו לא לספור. יש נהגו לספור בלי ברכה. ויש שנהגו לספור עם ברכה. וכל אחת תעשה כקהילתה (עיין לוח "ההלכות ומנהגים עמ' 202).

למקורות נוספים בענין לחץ כאן

קטן שהגדיל בימי הספירה

ש: האם קטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי ספירת העומר יכול להמשיך לברך על ספירת העומר?

ת: עליו לברך, משלושה נימוקים:

א. אמנם לפני בר המצווה הקטן אינו מצווה לספור, אבל בפועל הוא ספר.

ב. הקטן חייב לספור מדרבנן מדין חינוך ובזמן הזה מצוות ספירת העומר הינה מצווה דרבנן. המצווה מדרבנן וספירת העומר דרבנן, אעפ"י שיש לדון לגבי קטן שהרי יש כאן 'תרי דרבנן'.

ג. קיימת שיטה בראשונים הטוענת שכל יום הינו יום בפני עצמו ומצווה בפני עצמה. יש מחלוקת אם ישנה מצווה לספור ארבעים ותשעה ימים או האם ישנה מצווה לספור כל יום. במחלוקת זו הוכרע להחמיר מספק (שו"ע או"ח תפט, ח), אבל אנו מצרפים נימוקים. ברם, שאלתנו שנויה במחלוקת: יש אומרים שאין לספור עם ברכה לאחר שהגדיל בימי הספירה, ובכללם: שו"ת פרי הארץ (ח"ג ס' א), שו"ת הר צבי (ח"ב ס' עו) והרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס' כט. והורה לנכדו שנעשה בר מצוה בימי הספירה, שלא יספור יותר בברכה, אלא ישמע את הברכה מגדול שהוא בר חיובה, ולאחר מכן יספור בעצמו ספרית העומר. חזו"ע – יו"ט עמ' רכו. פאר הדור עמ' נג). יש אומרים שיש לו לספור עם ברכה, ובכללם: שערי תשובה על השו"ע (שם), שו"ת כתב סופר (או"ח ס' צט), ערוך השלחן (או"ח תפט, טו), שו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' שיג), הגר"י הוטנר (שו"ת דברי חכמים עמ' קנ) והגר"י קמנצקי (שם). ומובא בפסקי שמועות (דיני הספירה עמ' יג-יד) שכן דעתם של הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה פט"ו), הגרי"ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה כרך ד' קובץ ט), הגר"ש ואזנר (קובץ מבית לוי) והגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד). על פי שלושת הנימוקים יחד, אני סובר שיש ללכת בעקבות הפוסקים האומרים לו להמשיך לספור עם ברכה. אעפ"י שעיקר המצווה היא פשוט לספור וגם מי שסופר בלא ברכה קיים את המצווה, במציאות הסופר בלא ברכה מרגיש שהוא לא עושה באמת. זו הרגשה שאינה נכונה, וזה אף לא שיקול הלכתי, זהו רק שיקול מצטרף.

סיכום: קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה יכול להמשיך לספור עם ברכה.

ספירת העומר ביום ראשון

ש: מה הדין כשספירת העומר מתחילה ביום א' בשבוע ואדם הזכיר שהיום יום ראשון של השבוע לפני שספר, האם מותר לו לספור בברכה?

ת: כן. ראשון בשבוע אין פירושו יום אחד לעומר. פסקי שמועות ל.

יום אחרון בעומר

ש: מה הדין אם ביום האחרון בעומר אמר היום יום האחרון במקום לומר את מנין הימים, האם יצא ידי חובתו?

ת: לא יצא ידי חובתו, כי לא הזכיר כלל מספר הימים אלא רק אמר כמה עוד ימים יש לו לספור. פסקי שמועות כז-כט.