משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
מוסיף והולך ביהדות החרדית
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
[מ"באהבה ובאמונה"]
[מאמר המשך למאמר "שיר הלל ליהדות החרדית"]
כפי שנכתב לפני שבוע, היהדות החרדית היא היהדות הנאמנה, קומת הבסיס של האומה. עתה הגיע הזמן להוסיף קומה שנייה, או ליתר דיוק להחזיר קומה שנייה שנעלמה בגלות: תחיית האומה בארצה על פי תורתה.
תחיית האומה אינה מבטלת את החרדיות כמלוא הנימה, אלא מוסיפה. כדברי רש"י: אלה – פוסל את הראשונים , ואלה – מוסיף על הראשונים. תחיית האומה אינה במקום החרדיות, אלא מתווספת, אינה אלטרנטיבית אלא קומולטיבית.
ושוב, לא מדובר בהוספה, אלא בהחזרה, כדברי חז"ל בתחילת מסכת מגילה: שכחום וחזרו ויסדום (מגילה ג א), כפי שמסביר באריכות רבנו הרב צבי יהודה במאמרו: תשובה ובירור דברים.
לא רק שתחיית האומה בארצה לא באה להחליש את החרדיות אלא אדרבה, היא צריכה לחזק אותה יותר, את יראת השמים, כמבואר באגרת שעח של מרן הרב קוק שנדפסת בתחילת ספר אורות התשובה.
ובכלל, זה היה חזונו הגדול של מרן הרב קוק: "דגל ירושלים", כלומר חיבור היהדות הנאמנה לאידיאל הגדול של שיבת ציון ובניין הארץ וכל חידוש ימינו כקדם. אלא שבזמנו החזון לא יצא לפועל, כי עוד לא אכשר דרא, אלא הוא הולך ומתגלה לאטו בצעדים מדודים וזהירים.
אכן, לפני קום המדינה אגודת ישראל התנגדה מאוד לכל המהלך הזה שנחשב כחידוש מסוכן, ואף לא עודדה עלייה לארץ. אבל אחרי קום המדינה, החל פיוס איטי, נציג אגודת ישראל חתם על מגילת העצמאות, החרדים החלו מצטרפים לכנסת, ואחר כך לממשלה, בתחילה סגני שרים ואחר כך שרים, ואפילו תובעים להיות מצורפים לממשלה. כמובן, אין זה מבטל את ההתנגדות הצודקת לכל המהלכים של הפרדת דת ומדינה, כגון נישואים אזרחיים, גיור לא על פי ההלכה ועוד. אך בל נשכח שכל התנגדות אינה שנאה חלילה, אלא עמידה על המשמר, וכדברי מרן הרב קוק, שתחת מעטה של קטרוגים ומריבות יש אהבה נפלאה (אורות, אורות התחיה כה).
גם בעניין הצבא היתה רתיעה גדולה, הן לגבי לומדי תורה שהם החיל הרוחני של האומה, הן לגבי כלל החרדים, מפני חששות ביחס לחיים הדתיים בצה"ל. אך האמת חייבת להיאמר שבמלחמת השחרור השתתפו חרדים – גדוד טוביה שכלל בני כל הישיבות של ירושלים להגנה על ירושלים, וכן לאחריה, כגון הנח"ל החרדי בגלגולו הראשון בשנות תש"ך-תש"ל, אשר בסיסו היה ישוב קוממיות. והנה בשנת תשס"ב שוב הוקם גדוד הנח"ל החרדי, נצח יהודה, הקשור לצעירי אגודת ישראל, והזוכה לתמיכה של רבנים חרדים, שהוציא ומוציא מתוכו לוחמים מעולים, וכן בתשס"ז שח"ר, שילוב חרדים, שמביא גם הוא ברכה גדולה, ואחוזי החרדים המתגייסים הולך וגדל בצורה בולטת מאוד משנה לשנה. כל זה לא בכפיה, לא באיומי כליאה או לחץ כלכלי, אלא מתוך אמון ויצירת מסגרות תואמות חרדים בלי נשים, עם אוכל למהדרין, רב צבאי, שיעורי תורה, זמני תפילה ועוד. ובע"ה מגמה זו הולכת ומתחזקת, וכאמור לא בכפיה, אלא מתוך אמון הדדי של גיוס מרצון, וכן תפילה לד' על גיוס מרצון.
וכן בתחום העבודה. פעם עד שנת תש"י הנערים החרדים למדו מקצוע. וכן הוא עד היום ביהדות החרדית בחוץ לארץ. אחרי השואה וחורבן התורה באירופה, הורו גדולי הרבנים החרדים שיש לחזק את לימוד התורה לפני הכל ועל חשבון הכל. גם מרן הרב קוק מסביר שזה פשר הפרת האיזון על ידי חזקיהו מלך יהודה (עין איה על ברכות פ"א אות קמג). אך לאורך שנים נוצר מצב של מצוקה כלכלית ביהדות החרדית. משכורת ממוצעת של משפחה חרדית היא מחצית מזו של משפחה חילונית, ואין צורך לומר שלמשפחה חרדית יש יותר מפי שניים ילדים ממשפחה חילונית. כמה מספרים מהלשכה לסטטיסטיקה משנת תשס"ט: הכנסה ממוצעת של 2000 ₪ לנפש: חילוניים 24%, מסורתיים 37%, דתיים 48%, חרדים 78%. גברים עובדים: חילוניים 93%, מסורתיים 91%, דתיים 94%, חרדים 52%. נשים עובדות: חילוניים 88%, מסורתיים 80%, דתיים 94%, חרדים 61%. אכן נוצרה מצוקה. ולא בכדי כתבו פוסקים חרדיים גדולים שחייב אדם ללמוד עד שיכריעהו עול הפרנסה (מנחת יצחק ט קג. קריינא דאגרתא בשם הגר"ח קנייבסקי). ואכן הוקמו מכללות חרדיות ללימוד עו"ד, ראיית חשבון, ניהול עסקים, אדריכלות, מחשבים ועוד. וכן מכללות חרדיות לנשים להנהלת חשבונות, גרפיקה, מזכירות, עו"ס ועוד.
העניין האחרון הוא אחדות באומה, שגם מוזכרת בספר המפורסם "אם הבנים שמחה" כאחד מתנאי גאולת האומה. אולי הדבר הכי בעייתי הוא הגבלת מספר הלומדים הספרדים במוסדות חינוך חרדים אשכנזים, אך יש גם רבנים חרדים גדולים שלוחמים נגד נומרוס קלאוזוס זה. אבל באופן כללי, אין לילך שולל אחרי התקשורת, שתמיד מציגה את יוצאי הדופן, כלומר התפרצויות ססגוניות חריגות של חרדים. כאמור לעיל אין להתרגש מזה, וכל בעל עין פקוחה, יראה שיש אהבה גדולה ההולכת וגדלה.
ב"ה היהדות החרדית מטפסת ועולה, גם במובן המספרי (היום 8%, בעוד שש שנים 17% ובעוד 35 שנה- הרוב!), וגם במובן של האור הזורח על ציון, ומתוך הפגישה של קדושת ישראל הגנוזה עם קדושת הארץ הגנוזה.
זה הכלל, לראות שהמשותף גדול יותר מן המפריד. זה הכלל, להתאזר בסבלנות. זה הכלל, להרבות בחיוב ולמעט בשלילה. זה הכלל, להרבות אמון ואהבה.
- פורסם בשאילת שלמה 326