שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הערכה וגאווה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:10, 17 בדצמבר 2015 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == הערכה וגאווה == [מ"ראש יהודי"] האם הערכה לילד אינה עלולה לגרום לו לגאווה?לא,זו אינה גאוו...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הערכה וגאווה

[מ"ראש יהודי"]

האם הערכה לילד אינה עלולה לגרום לו לגאווה?לא,זו אינה גאווה. ראשית, מצד השורש; יש לכוון כל צורך אל דרך האמצע (רמב"ם, הלכות דעות א. שמונה פרקים ד). דרך האמצע היא דרך הקודש, דרך ד', דרך הטהרה. הערכה יתרה זו טומאה, זו גאווה, וגם הערכה חסרה זו טומאה. אין לזלזל בערך עצמו. אסור לזלזל באחרים, ואסור לזלזל בעצמו, במתנה שניתנה לו מאת ד' – עצמיותו. אדם שאינו מודע לחסרונותיו – זה אסון, אך אדם שאינו מודע למעלותיו זה אסון חמור אפילו יותר.

גאווה פירושה שאדם מפריז בערכו העצמי בעזרת הכוח המדמה, בניגוד לשכלו, בניגוד למציאות (מוסר אביך ג ב-ד). השכל חותר לאמת. האמת היא מגמתו, היא תכליתו. לא כן הדמיון, לא אכפת לו מהאמת. חיפוש האמת אינו מעניינו כלל. אדם צופה בסרט. בזמן זה הוא משוכנע שמה שמופיע על המרקע קורה באמת. הוא נכנס ללחץ, הוא עצוב ושמח לסירוגין. ילדים חיים וניזונים מדמיונות. הם מערבבים בין הדמיון לבין השכל. לפעמים נדמה שילד משקר – הוא לא! הוא טרם למד כראוי את ההבדל בין שכל לבין דמיון. בשלב מסוים הוא ירכוש את האבחנה, ואין לבוא אליו בטענות על שהוא עושה סלט משניהם. הוא אינו מסוגל להבחין. אמנם, אנו מצדנו, נקפיד תמיד לזכות אותו בהערכת-אמת על כל מה שעשה; לא הערכת-יתר, וגם לא הערכת-חסר.

כלי-ביקורת וניתוח לומר: "אתם אומרים שאיני שווה? אני שווה ושווה, וגם אוכיח זאת!". הוא חלש ובולע כל מה שאומרים לו, ואם משדרים לו כל העת, ואפילו ברמז: "אתה לא שווה", הוא משתכנע שאינו שווה. מאוחר יותר, כאשר הוא מתבגר בשכלו, הוא מכריז: "כל זה אינו נכון! אני שווה!". אבל זה כבר מאוחר מדי. כבר צמח לו ראש עקום, והוא שבוי בדימוי העצמי שהוא אינו שווה כלום. יתר על כן, אם כל העת יאמרו לו: "אתה לא שווה", לבסוף הוא באמת לא יהיה שווה! שכן האדם מתנהג על-פי ציפיותיהם של האחרים. אם אומרים לילד: "די, מספיק לבכות, אתה כל הזמן בוכה!", אז הוא כל הזמן יבכה, כי הרי שכנעתי אותו שהוא ילד בכיין. לעומת זאת, אם אומר לו: "אתה תצליח"! – הוא יצליח. אם הוא חושב, בטוח ומצפה שלא יצליח בבחינות – הוא לא יצליח"! כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג כה). אם אני פוחד שהדבר יקרה לי – הוא יקרה לי! אני מסבב לעצמי, באופן תת-הכרתי, שזה יבוא לי. אני ירא להיכשל בבחינות: "נו, שאכשל כבר ודי. רק אז ארגע". הילד גם מעניש את עצמו באופן תת-הכרתי. אם אנחנו אומרים: "אתה ילד רע. אתה לא שווה". - אתה מאכזב!


נלקח משאילת שלמה 208