שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "משבר מדיני, משברים והתמודדות (מאמר)"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

(יצירת דף עם התוכן " == כיצד להתמודד עם משבר? == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' מצבנו הביטחוני והמדיני הוא מצב של משב...")
 
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־19:35, 15 במרץ 2016

כיצד להתמודד עם משבר?

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מצבנו הביטחוני והמדיני הוא מצב של משבר. איך מתמודדים? איך מתגברים על משבר? יש משברים אישיים, משפחתיים, לאומיים. כיצד מתגברים?


תשובה: יש להבחין בעיקר בין שני סוגי משברים: משבר אובייקטיבי ומשבר סובייקטיבי. משבר אובייקטיבי מתרחש בניגוד לרצון האדם. כמובן, יש אין-סוף דברים בניגוד לרצונו, אך מדובר בדבר חמור, קשה, ממושך שאיננו נגמר, בניגוד לרצון האדם. זהו משבר אובייקטיבי.

משבר סובייקטיבי הוא תגובת האדם למשבר האובייקטיבי. יש מי שמגיב בחומרה, ויש הלוקח בקלות. כמובן, הדבר תלוי בבחירתו החופשית של האדם. אנו רואים יום יום אנשים עם משבר אובייקטיבי קשה אבל המשבר הסובייקטיבי שלהם הוא קל, ויש להפך. האדם הוא המחליט. מובן שאין זה דבר קל להתרגל למצבי משבר, אך זה כמו כל ניסיון, כמו כל קושי נפשי או רגשי.

נבחן עתה את מצבנו הלאומי: משבר או לא?

בעיני האחד, המצב נורא ואיום, ובעיני חברו, לעומת זאת, הוא מעולה. הא כיצד?

חכמים לימדונו: "שלושה באין בהיסח הדעת, ואלו הן: משיח, מציאה, עקרב," (סנהדרין ק ב), כלומר מכיוונים לא צפויים, באורח בלתי צפוי. אדם אינו מחפש מציאה אלא מוצא, וכן אין מחפשים עקרב אלא נתקלים בו, וכן המשיח בא בנתיבים לא מתוכננים מראש. בכל זאת יש לשאול: הידיעה שהמשיח בא בהיסח הדעת היא מאוד חשובה כי לפעמים אדם רואה מציאות כל כך קשה שהוא עלול לשקוע ביאוש שהמשיח לא נראה קרוב, לכן אנו אומרים לו שלא ידאג, כי המשיח בא בהיסח הדעת, בדרך שלא העלית על דעתך.

אולם מה בדבר הידיעה שמציאה ועקרב באים בהיסח הדעת? אלו אמיתות הידועות לכל! ודאי לא טרחו רבותינו הקדושים כדי ללמדנו דבר כה פשוט! אלא כל שלושת הדברים הם עניין אחד, והכל סובב סביב המשיח, הבא בהיסח הדעת, בנתיבים בלתי צפויים. עבור יהודי א' זו מציאה, הוא שמח מאוד; עבור יהודי ב', זה עקרב. הוא חש עקיצה מכאבת ונוראה. למה? כי זה השני החליט מראש איך המשיח צריך לבוא, איך תהיה הגאולה. יש לו מודל מוכן בתוך הראש, אך כיוון שריבונו של עולם אינו פועל לפי אותו מודל, אלא על פי חכמתו יתברך, אותו אדם מאוד מאוכזב, שוקע במשבר סובייקטיבי עמוק, ועבורו כל הגאולה היא עקרב. אך יהודי שאינו מחליט מראש עבור ריבונו שלעולם איך יעשה ישועה לעמו, הוא מאד שמח על כל מה שקורה וכל שלב מהופעת המשיח הוא עבורו מציאה ושמחה גדולה.

עד כאן דיברנו על המשבר הסובייקטיבי התלוי בבחירתו החופשית של האדם שנגרם הרבה פעמים גם על ידי רמת ציפיות קשוחה: הכל חייב להיות בדיוק כמו שהוא חושב וכיוון שאין זה כך, הוא שרוי במשבר עמוק.

ועתה לשאלה השניה: היש עתה משבר אובייקטיבי במצבנו בארצנו? לא. המדינה מתקדמת, כן או לא? כן! כמה יהודים היו בהתחלה? 80,000. ועכשיו? 5 מיליון! התקדמנו, כן או לא? הארץ הזאת היתה מדבר שממה וחורבן, ועתה היא גן ד'. אז מתקדמים, כן או לא? היו מעט לומדי תורה ועתה הכל מפוצץ בישיבות ובאולפנות מכל סוג ומכל זן, אז מתקדמים או לא?

ודאי שמתקדמים. שמא תאמר: הרי יש בעיות. אכן בעיות אלו הן המחיר. משל לאדם שחזר מן החנות עם רגשות מעורבים: מחד, הוא קנה את החפץ המקווה כל כך. מאידך הוא שילם כסף רב. דבר שאיננו אהוב עליו, הוא אינו אוהב לשלם, רק לקבל. הוא אדם מפונק. כך חינכוהו או כך חינך את עצמו. לכן כל פעם שעליו לשלם, הוא במצוקה גדולה.

כך, יש אנשים ביחסם לארץ ישראל. הם מאד שמחים שיש ארץ, מדינה, צבא, כלכלה, תורה. אבל עננה אחת מקדירה את שמיהם: על כל אלה יש לשלם. הם חשבו לקבל את כל אלה בחינם, חשבו שארץ ישראל נקנית בתענוגים. פתאום הם מגלים שלארץ ישראל יש מחיר. לכן הם צועקים חמס. הם חשבו שבעולם הזה מחלקים הכל חינם, חשבו שעולם הבא חינם, תורה חינם, חוויה דתית חינם, "התחברות" -חינם ללא עמל. הם לא למדו מסילת ישרים פרק ראשון, שבעולם הזה צריך להתאמץ ולהיאבק, שהעולם הזה הוא עולם קשה, שאין הוא גן עדן, גן שעשועים וזכר תענוגים. על כל דבר בעולם הזה, צריך לשלם. נמצאים בו במלחמה פנים ואחור. דבר שלא שילמנו עליו, אינו שלנו.

גם על ארץ ישראל יש לשלם. יש אומרים: אני מאוד רוצה את ארץ ישראל, אך תנאי אחד לי, שיהיה חינם ולא אצטרך לשלם מאומה. אין זה כן. ככל שדבר חשוב יותר הוא עולה יותר. כיוון שארץ ישראל ותחיית האומה הן דבר מאד חשוב, לכן הוא יקר. לכן ארץ ישראל נקנית בייסורים.

אך האמת היא שאמנם אין זה חינם. אבל חצי חינם. אמנם שילמנו, אך מה שקיבלנו הוא פי אלף ממה ששילמנו. כפי שמובא בשם הגאון בווילנא על הפסוק: "הקטן יהיה לאלף" (ישעיהו ס כב) כנגד השקעה קטנה, ריבונו של עולם נותן פי אלף.

כבר מאה ועשרים שנה אנו מוסרים את הנפש. אנשים רבים ויתרו על נוחיותם הפרטית וקיימו: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ויתרו על כספם, על כבודם ומעמדם, על מקצועם, וגם על שאיפותיהם הרוחניות העליונות שחשבו לממש בגלות ועלו לארץ ישראל, וכאן, בגלל מאבקי החיים אין זה תמיד כה קל. אנשים רבים שילמו, ובזכותם אנחנו פה. אבל קיבלנו הרבה יותר. אין זה ממש נס, אבל מעין נס. כנגד מאמץ אנושי במסירות נפש עצומה, יש היענות אלוהית שאי אפשר לתאר. לכן מצבנו האובייקטיבי הוא טוב.

לכן משברו של בעל המשבר הינו סובייקטיבי. מצבנו טוב ואנו מתקדמים בנסי נסים ממרומי מרומים. את המשבר הסובייקטיבי, ניתן לפתור, כל אחד כפי עניינו הסובייקטיבי.

אך האמת חייבת להיאמר לזכותנו, לכבודנו ולתפארתנו שהעם היושב בציון הוא עם חזק מאד. ואינו נסחף בקלות אחרי משבר סובייקטיבי, הוא ממשיך ומושך. באשר למצב האובייקטיבי - אם זוכרים שצריך לשלם ושמים לב שלא שילמנו כל כך הרבה, רואים שהוא טוב מאוד.