שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כללי פסיקה (שו"ת)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־11:00, 5 בדצמבר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]


יוזמה ופסיביות בפסיקה

ש: האם רב צריך להמתין עד שישאל, או שעליו ליזום פסקי הלכה?

ת: אין לכך תשובה חד משמעית כיון שהדבר תלוי במציאות: האם פסקי הלכותיו יקוימו הלכה למעשה או לא, שאם לא - אין בכך תועלת. שהרי, כלל גדול לימדונו חז"ל: כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה ב). הדרך בכדי לחולל שינויים לטובה אינה בדרך של פסיקה כפייתית אלא על ידי הערת רצון השומע. זו עבודה שלא ניתן לבצעה בן רגע, אלא עבודה המצריכה הרבה מאמץ וסבלנות. אין טעם ותועלת לומר לצבור דברים שאין הוא מוכן לקבלם, אלא זהו תפקידו של כל מנהיג - להביא את הצבור למצב שיהיה מוכן לקבל, ואז לומר את דברו. כמובן, תיתכן טעות בהערכה. בדומה לזה, מצינו הדרכה שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה (בבא בתרא ס ב). יש צורך בהסכמת "הגוי כולו" (מלאכי ג ט) ורוב הצבור ככולו (עיין הוריות ג ב). אמנם, אין ראיה מהדרכה זו לעניינינו, שהרי מדובר שם על גזירה, כלומר - חקיקה, ואנו מדברים על פסיקה. על כל פנים "אם אין ראיה לדבר, זכר לדבר".

על פי רוב, כאשר נשאלת שאלה הרי זה מהוה סימן שקיימת נכונות מצד השואל לשמוע את דברי הרב. אך כמובן, גם בזה יש צורך בזהירות ובהבחנה.


ש: לפי זה, כל זמן שלא נוצרו התנאים האידיאליים, ישב הרב בצד וישתוק, בלא להיכנס בעובי הקורה?

תשובה: לפעמים עדיף שהרב ימתין מאשר ידחוף את עצמו לפני הזמן; על כל פנים, ישנה גם אפשרות שלישית והיא, לברר יחד ולשקול יחד. יש ערך ליצירה המשותפת, כאשר כולם שלמים עם ההחלטה ומוכנים לפעול בעדה במלא המרץ. כמובן, לו יצוייר שהרב והצבור לא יגיעו לאחדות דעים, והרב יעמוד על דעתו בכל תוקף - על הצבור לקבל את דעתו. אך זו אינה דרך המלך.


פסק על הצבעה

ש: האם רב יכול לחייב בעד מי להצביע?

ת: לא. הבוחר הוא כמו דיין שעליו להכריע בעצמו.


פסקים סותרים

ש: לפעמים הרב נשאל שאלה ועונה דבר שונה ממה שכתוב בספריו. זה נדיר אך קורה. כיצד להתיחס?

ת: יש דברים עם פנים לכאן ולכאן ואדם חייב לפסוק על פי נטיית שכלו באותו זמן. ספר החיים לרבי חיים בן בצלאל אחי המהר"ל.

[מעשה שהובאה שאלה בהלכה בפני הגר"מ פיינשטיין ופסק מה שפסק, אך פסק זה היה כנגד מה שכתב הוא עצמו בספרו אגרות משה. בני הבית שאלוהו בתמהון: אם כן ששניתם את דעתכם, איך אנחנו חוזרים ומדפיסים את האגרות משה כמעט כל שנה במתכונתו ותורתו, בשעה שעכשיו הנכם פוסקים להיפך. אמר הגרמ"פ: ומה בכך, יש שתי שיטות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים (מגד גבעות עולם עמ' נו) – רשם מ"צ.]


פוסקת

ש: האם מותר לאשה לפסוק הלכה?

ת: כן, אם יודעת. שו"ת בנין אב א סה. ועיין פעמיים בשם אשתו של הסמ"ע (הקדמה לפירושו על הטור).


תשובה על שאלה

ש: האם רב חייב להשיב על שאלה הלכתית?

ת: חייב, אם יכול, כדברי הרמב"ם: "וזה שאמרת ששאלת ממני כמה שאלות ולא השבתי לך, בשבועה שאיני יודע לעולם, שאלה שלא השבתי עליה". אגרת לרבינו פינחס הדיין [עם אירעה שריפה גדולה במתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק בימות החורף ונהרסה מערכת החימום כולה וכל הישיבה עברה לביהכנ"ס אחד בשכונה מגודל הצינה. רק אדם אחד נשאר עם הפעלץ שלו בתוך ביהמ"ד השרוף, בחורף האמריקאי, בקור העז! היה זה הג"ר משה פיינשטיין שאולי יבוא איש או אשה לשאול שאלה (ד גבעות עולם עמ' סה) רשם מ"צ.]