שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כבוד רבנים בחתונה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:13, 14 בפברואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


האם לכבד רבנים בברכה בחופה?

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]


שאלה: האם לכבד רבנים לבוא לחתונה ולברך תחת החופה?


תשובה: איזה כבוד יש בזה? כשהייתי ילד קטן לימדו אותי לברך. כשבאו אורחים וראו שאני יודע לברך, זה עשה לי כבוד רב. אבל רב יודע לברך, אז איזה כבוד אתה עושה לו כשאתה אומר לו לברך? שלא לדבר על זה שמפרידים את הברכות, ויש אומרים שיש בזה הפסק. בעדות מסוימות נוהגים שהחתן קורא את כל הברכות בלי הפסק.

מישהו אמר לי שהוא רוצה לכבד אותי בברכה. אמרתי לו שאני לא רודף אחרי כבוד, וזה לא מכבד אותי. אז הוא אמר לי שהוא רוצה שאברך כדי שאני אכבד אותו. עכשיו הוא דיבר אמת. הוא רצה שאבוא כדי לכבד אותו. כמובן, אני רוצה לכבד כל אדם. אך אולי זאת לא מידה טובה, שהוא רודף כבוד. כידוע, רבנים לא משחקים פינג פונג כל היום. בקושי יש להם זמן. יש להם גם משפחה. לחלקם, הפרנסה לא מספקת והם גם צריכים לעבוד. אז למה אתה מכריח אותם לבוא לחתונה, ולבזבז שעתיים-שלוש בשביל לומר ברכה חצי דקה? כי אתה רודף כבוד. צריך לשקול היטב אם להזמין רבנים ולבזבז להם הרבה זמן יקר. במיוחד שהחתונות מתחילות תמיד באיחור מסיבה לא ברורה. כשאני התחתנתי, אמרתי שהחופה תתחיל בדקה הזאת והיא התחילה בדקה הזאת. מיניתי חבר שייקח מונית ויתייצב עשר דקות לפני החופה בבית של הג"ר יחזקאל אברמסקי שערך את החופה והקידושין. גם אמרתי לו: אחרי החופה, אתה צמוד אל הרב, לוקח מונית ומחזיר אותו. לחבר אחר אמרתי: כשאתה מביא את רבנו הרב צבי יהודה, תתייצב בביתו רבע שעה לפני הזמן, וגם תחזיר אותו. הג"ר שלמה מן ההר העדיף לבוא בכוחות עצמו, והגיע חמש דקות לפני הזמן. בדיוק בזמן, התחילו את החופה והקידושין. למה צריך לאחר ולבזבז זמן לאנשים? אמרתי לכל האורחים והחברים שהחופה תהיה בזמן. גם אשתי אמרה לכל החברות והמשפחות שהחופה תהיה בדיוק בזמן, וכן היה.

שמא תאמרו: אנשים בכל מקרה שמחים בצאתם ובבואם!? יכול להיות, אבל לתלמידי חכמים אין זמן.

אם אתה מזמין תלמיד חכם לחתונה, אתה צריך לדאוג לו להסעה הלוך וחזור. הרבה פעמים הזמינו אותי לחתונה ואח"כ שכחו לדאוג שאוכל לחזור. אתה צריך לדאוג להסעה לרב, לא לבזבז לו את הזמן. ככל שהחתונה יותר רחוקה מביתו של הרב, כך אתה צריך לשקול אם זה מוצדק לבטל לו תורה. אם אתה מחליט שכן, דאג לו להסעה. קח אותו בדיוק בזמן והצמד אליו מישהו שייקח אותו אחרי החופה. הרבה פעמים אני מחפש אחרי החתונה מי לוקח אותי, וכל אחד מפנה אותי לחברו. כך לא עובדים! אם אתה מזמין את רבך, תסדר לו תחבורה נורמאלית. אחד מזמין את רבו ואומר לרב אחר שייקח אותו. הוא הפך את הרב לנהג מונית. אמנם נהג מונית בארץ ישראל זה נפלא, כי כל ארבע אמות הוא זוכה לעולם הבא (כתובות קיא, א), אך, על כל פנים, אל תהפוך רב לנהג מונית. צריך לשקול היטב את הדברים האלו. זה בטול תורה. צריך לחוס מאוד על זמנם של תלמידי חכמים.

פעם הג"ר שמעון שקופ היה חולה, ורבנים תרמו לימוד תורה לרפואתו. רב אחד תרם חצי שעה, רב אחר תרם רבע שעה והחפץ חיים תרם דקה. אמרו לו: כבוד הרב, זה הכל?! הוא ענה: כן. אתם לא מבינים את הערך של לימוד תורה. אילו הייתם מבינים, לא הייתם תמהים.

הגר"א עשה חשבון כמה מצוות מקיימים בדקה של לימוד תורה. כל שניה אומרים מילה, שישים מילים בכל דקה, ולימוד תורה שקול כתרי"ג מצוות – 60 X 613 = 36,760. 36,760 מצוות דאורייתא כל דקה. אפשר להוסיף, שלפי הרבי מסטמאר, כל התורה והמצוות שיהודי עושה בארץ ישראל, שווים לפחות פי שניים מבחוץ לארץ (גם כתב שם שעבירות בארץ הרבה יותר חמורות. ס' ויואל משה, מאמר ישוב א"י ס' קלב אות א). לכן, לפי החשבון של הרבי מסטמאר, יש 73,520 מצוות דאורייתא בדקה של לימוד תורה בארץ ישראל. אמר רבנו הרב צבי יהודה בשם החפץ חיים: קיום מצווה בארץ שווה פי עשרים מאשר בחוץ לארץ (שיחות הרב צבי יהודה – ויקרא עמ' 265, לנתיבות ישראל ח"א עמ' קס ועמ' רב, שיחות הרב צבי יהודה – תלמוד תורה עמ' 247). לכן, לפי החפץ חיים, יש 735,200 מצוות דאורייתא בתוך דקה של לימוד תורה בארץ ישראל!

מסופר בספר 'השקדן' (ח"ב עמ' 240): אחד מנכדיו, שאל פעם את הגרי"ש אלישיב, מדוע אינו נוהג ככל בית ישראל להיות ניעור כל הלילה בליל שבועות, אלא קם כהרגלו בשעה שתיים אחרי חצות. הגרי"ש אלישיב הסביר לו שעשה חשבון, שבשינוי שעות השינה המעטות שלו, לא ירוויח זמן של לימוד תורה, ועוד יחסרו לו 15 דקות! בשביל לימוד דקות יקרות אלו, הכריע כי עדיף שילך לישון בתחילת הלילה כהרגלו...

שמא תאמרו: אבל כתוב בגמרא כתובות (יז, א) שמבטלים תורה להכנסת כלה!? לא כן, מה שמובא שם אודות רבי יהודה בר עילאי, שהיה נוטל ענף של הדס ומרקד לפני הכלה, לא כתוב שהיה בא שעה הלוך שעה חזור ונשאר שם שעה. הגמרא לא אמרה שאתה צריך לבזבז לו שעתיים. וכן הגמרא לא אמרה שהוא צריך לדאוג בעצמו להסעה. אי אפשר להעמיס את כל אלה על חשבון המצוה לשמח חתן וכלה. כל מצווה שבין אדם לחברו, צריך לשקול אם היא יכולה להיעשות על ידי אחרים או לא.

כלל גדול: לא לוחצים על תלמידי חכמים. הרב יודע את כל השיקולים. אם הוא אומר שהוא לא יכול לבוא – אז הוא לא יכול לבוא. לא צריך לנדנד וללחוץ. לא צריך להציק וללחוץ על שום אדם, קל וחומר על תלמיד חכם. בחתונה שלי, נתתי הזמנה להג"ר נתן רענן והוא לא בא. אינני יודע למה הוא לא בא אך לא שאלתי. אבל הוא שלח לי מכתב ברכה.

מותר להזמין את רבו לחתונתו, אבל לא חייבים להזמין את כל הרבנים של הישיבה. וגם את רבו יש לשאול אם הוא רוצה לבוא - באופן כזה שיהיה נעים לו גם לסרב: "אם הרב יבוא, אשמח מאוד. אבל אם הרב עסוק, זה בסדר גמור". כשאתה מבקש מאדם משהו, אתה צריך לבקש בצורה כזאת שיהיה לו נעים לומר לא. אל תלחץ עליו. קל וחומר רבך.

יש דרכים עליונות יותר כדי לכבד את רבו, לבד מכיבוד ברכה בחתונה. אין דין שתלמיד חייב ללכת בדרך של רבו. מותר לו ללכת בדרך אחרת, אבל אם הוא סובר שזה הרב שגידל אותו, הוא צריך למצוא את הנתיבים להגדיל את כבודו. הרב יואל כַּהַן, ה"חוזר" של הרבי מליובאַוויטש האחרון, מעריץ את רבו ורוצה להגדיל כבודו. לכן הוא פועל להפיץ את תורתו של הרבי מליובאַוויטש, שאנשים יקראו וילמדו. זו הגדלת כבודו. איני יודע אם הוא נישק את יד רבו. זה לא מגדיל כל כך את כבודו. אלא הוא מקדיש את חייו ללמד תורת רבו. וכן רבנו הרב צבי יהודה הוא הרב שלי. לכן ערכתי את שיחותיו. אחרת, אנשים ישכחו מה הוא אמר. זה לקח שעות, ימים, חודשים, ועלה המון כסף. חמישה כרכים של שיחות הרב צבי יהודה על התורה עלו חצי מליון שקל. את הכסף לקחתי מהספרים שלי שנמכרים. כך הפצתי את תורתו כפי כוחי. גם את כל הקלטות שלו, אספתי במשך שנים. וכיוון שלמדתי ממנו, רציתי לכבד אותו בכך שדבריו יתפשטו. לא נישקתי לו את היד. יום אחד, כשהוא אכל, נפל פרור לחם על המכנסיים שלו. הזזתי את ידי לנקות והוא נתן לי מכה. איך אני מעז?!...

כתוב בפרקי אבות (ו, ט): מעשה ברבי יוסי בן קסמא, ששאלו אדם אחד: "רצונך שתדור במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב?". ענה לו רבי יוסי: "אפילו אתה נותן לי כל כסף שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". כל המפרשים מקשים: אבל הם רוצים שיבוא ללמד תורה!

פעם שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה וענה לי: יש חשבון אישי ויש חשבון ציבורי, וצריך שיקול והכרעה. הכרעה תלויה באישיות האדם, ואין לדמות בכך אדם לאדם. ישנו שיקול אישי - של אדם להתגדל בתורה, להתפתח ולהתקדם, ויש חשבון ציבורי – מה לעשות עבור הכלל. חשבון זה מסובך מאוד, שהרי לאדם יש אחריות גם על עצמו וגם אחריות על הכלל, ויש בזה הכרעות שונות. אין זו הכרעה לגבי מעשה מסוים. פעמים רבות הכרעה היא אישיותית. כלומר, רבי יוסי בן קסמא רצה ללמוד, ולא היה לו כוח ללמד תורה. לעתים להיות רב זה ביטול תורה. הגאון ר' אברהם שפירא קרא לזה: ביטול תורה מכובד. מבלבלים במוח לרב עם כל מיני שאלות שאפשר לפתור לבד, מריבות בין איש לאשתו וכו'. שליש מהזמן הרב גננת, שליש מהזמן הוא עובדת סוציאלית ושליש מהזמן הוא יועץ נישואים. רבי יוסי רצה ללמוד תורה. יש חשבון כלל וחשבון פרט.

אך בספר 'כבוד חכמים' (רל-רלא), הרב צבי אלימלך קאליש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש, תירץ באופן אחר: אנשי המקום רצו שיהיה רב ייצוגי, "רב מטעם", ולא רב שילמד תורה יומם ולילה. הם רצו להראות שיש להם רב מכובד, שמכבדים אותו בברכה בחתונה, לכן הוא לא הסכים, ובצדק דחה בשתי ידיים הצעה זאת.

מי שבאמת אוהב את רבו, מכבד את רבו ורוצה כבוד רבו, צריך לשבור את הראש איך לכבד אותו. לא בדברים חיצוניים, אלא בכבוד אמיתי.


נלקח משאילת שלמה 214