משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
הזכרת שם ד' בלימוד (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מקורות ע"י הרב מרדכי ציון
שם ד' בלימוד
ש: אם בגמרא מוזכר פסוק, אפשר לומר שם ד' או צריך בכינוי? מקור?
ת: מותר. לגבי המקור, סליחה, אני מקבל כל יום 400 שאלות ומשתדל להשיב. אין לי זמן לחפש מקור אם איני זוכר בעל פה. אז חפש בעצמך בספרים שלי (פסקי שלמה א 22. פירוש הרב על קצשו"ע ו ג – מ"צ).
אמירת חצי פסוק עם שם ד'
שאלה: האם אמירת חצי פסוק עם שם השם זו הוצאת שם שמים לבטלה?
תשובה: מן הדין מותר אם יש משמעות לחצי הפסוק, אמנם אם ישנה משמעות אחרת אסור. כל פסוק שלא פסק אותו משה רבינו אסור לך לפוסקו, לא מחשש נשיאת שם ד' לשווא, אלא בגלל חשש להבנה שאינה נכונה בפסוק. למשל, לכאורה אסור היה לומר 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' (בראשית מח, כ). אמנם, כאן הפסוק עצמו התיר, דכתיב: 'בך יברך ישראל לאמר'. ברם, בדרך כלל יש לומר פסוק שלם. הפוסקים העירו על כך שישנה בעיה במה שאנו מתחילים לומר את הקידוש שבליל שבת בתיבות "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ובספר 'נפש הרב' (עמ' קנט) מובא, שהגרי"ד סולוביצ'יק סיפר מה שת"ח פלוני אמר סברא להתיר בזה, שהרי בגמרא במסכת מגילה (כב, א) מבואר, שלצורך גדול יש להתיר איסור זה, ובליל שבת זהו צורך גדול, שבמדרש רבה דרשו על תחילת הפסוק הנ"ל, 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד', ר"מ אומר, טוב זה החיים, טוב מאוד – זה המוות, וצורך גדול הוא שלא להזכיר מות בקידוש אף שלא בדרך רמז. (עיין בתשובות החתם סופר או"ח ס' י). והג"ר סולוביצ'יק צחק, ומאוד לא היה נח לו בסברא זו. לכן אמר, שדרכו להקפיד ולומר בלחש את תחילת הפסוק - וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' (ויש לציין שהגרי"ד סולוביצ'יק גם סיפר איך שהגר"ח והגרמ"ס לא קראו את עשרת הדברות בטעם עליון, דכל פסוקא דלא פסקי' משה וכו' - נפש הרב עמ' קמא). וכן נהג הגרי"י קניבסקי (ארחות רבנו ח"א עמ' קט).
הזכרת שם ד' בלימוד תורה
שאלה: האם מותר בדרך לימוד לומר: "מי שאוכל תפוח מברך ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ", תוך כדי הזכרת השם המפורש?
תשובה: זו תשובת הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ג, יג ובשו"ת יביע אומר ח"ג ס' יד). הגר"ע מביא מדברי היעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ (א, פא) וז"ל: "וכן מצאנו להגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סימן פ"א) שכתב, ראיתי למלמדי תינוקות שהיו מקפידים על תלמידיהם שלא יזכירו שם ה' בקריאתו בתוך כדי לימודם בש"ס, מפני שהיו סבורים שיש בזה חשש להזכרת שם ה' לבטלה, ועוברים משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אבל באמת טעות הוא בידם, ומעולם לא ראיתי לרבנן קשישאי שיקפידו על כך, וזכורני כי בהיותי קטן והיינו גורסים בתלמוד בפני מר אבי הגאון (חכם צבי) זצ"ל, וכשהיינו מגיעים לפסוקים שבתלמוד, והיינו קוראים שם ה' בכינוי, ולא כקריאתו, היה גוער הגאון במי שקורא כך, והורה לנו לקרוא שם ה' כקורא בתורה. והביא ראיה לזה מהגמרא (ברכות כ"ב ע"א) הנ"ל, שמבואר בפירוש שדוקא לבעל קרי בזמנם היו אוסרים שיזכיר השם כקריאתו, אבל לשאר בני אדם מותר, ובזמן הזה אף בעל קרי קורא ושונה כדרכו, שדברי תורה אינם מקבלים טומאה וכו'. אם כן הדבר פשוט מאוד שלכל בני אדם מותר להזכיר שם ה' כקריאתו בפסוקים שבתלמוד, ואדרבה צריכים לקרות האזכרות כתקנתן ע"כ". וכן התירו עוד אחרונים רבים.
אולם, כל זה אמור בפסוקים שבתלמוד ובמדרשים, אולם בברכות שיש בהם הזכרת ד', אין לקרוא את שם ד' כקריאתו, אלא בכינוי. וכן כתב בספר תשב"ץ (סימן תיט), שרבינו המהר"ם מרוטנבורג כשהיה לומד בתלמוד היה נזהר לומר 'השם' במקום אזכרות של ארבע אותיות, וכן פסק המג"א (רט"ו סק"ה).
אמנם, הגאון היעב"ץ רוח אחרת הייתה עמו, ושיטתו הינה שגם בגריסת מטבע הברכות שבש"ס בדרך לימודו, יש לשנן אותן עם אזכרותיהן.
המשנה ברורה חילק בין ילד למבוגר. שכך מובא בשולחן ערוך (או"ח רטו, ג): "מותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואע"פ שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד", וכתב המשנה ברורה (ס"ק יד וכן בפמ"ג ס' תרנז מז סק"א): "ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ"ה מותר להזכיר שם השם, ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות, שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו'), ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם". והג"ר משה פיינשטיין כותב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב ס' נו),שהוא הדין גם לבעלי תשובה שלא למדו ולא שמרו את התורה ומצוותיה, שמותר ללמדם לומר את הברכות בהזכרת השם (עיין פסקי תשובות ח"ב עמ' תתלב-תתלג).
לכן, מן הדין מותר להזכיר את שם השם בדרך לימוד, כולל בברכות המובאות בגמרא או ברמב"ם וכו'. ברם, יש שמחמירים מהפחד לשאת את שם השם לשוא, וכן נהג הגרי"י קניבסקי שלא להזכיר את שם השם אפילו כאשר מובא פסוק בשלמותו (ארחות רבנו ח"א עמ' רמ וכ"כ בספרו קריינא דאיגרתא מכתב קלב). לגבי ברכות, המלמד ילדים או בעלי תשובה יש לו להזכיר את האזכרות בכדי לחנכם כראוי.