שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בשלח - מתי עם ישראל נלחם?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:08, 12 במאי 2015 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

האם יכול להיות שאיננו מחויבים בדבר שמוטל עלינו? מדוע? האם חייבות להיות מלחמות? לא עדיף ללכת בדרך של שלום סוף סוף? ומה העיקר במלחמה - הקרב או הניצחון?

שיעור שהועבר בתאריך: ט' שבט התשע"ד

השיעור משוכתב וערוך: בשלח ע''ד - לא נחם אלוהים (מאמר)

שיכתוב השיעור: ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב, ואז כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".

רש"י: כגון מלחמת (במדבר יד מה) וירד העמלקי והכנעני וגו' . אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעקם אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה

מכאן לומד הרמב"ם במורה נבוכים יסוד גדול שרבשע מתחשב בחולשות האדם ואינו מטיל עליהם את כל מלא האחריות מיד אלא בהדרגה ואינו מצוה עליהם מה שחייבים לעשות אם ידוע שלא יעמדו בזה כמו שאמרו לקצין אל תתן פקודה אם אתה יודע שלא ימלאו אותה.

כך רבש"ע מתחשב בחולשות בני האדם ולא תובע מיד את הכל בבת אחת. אלא בהדרגה.

העולם שלנו הוא עולם של הדרגה. בעשרה מאמרות ניברא העולם והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, מאמר אחד עולם ומלואו! אלא לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים עולם שניברא בעשרה מאמרות.

העולם שלנו אינו ביטוי ליכולת האלוקית לברוא בבת אחת אלא ביטוי לברוא בהדרגה.

האור האלוקי חודר לבבות בהדרגה אע"פ שכתוב ויאמר אלוקים ויהיה אור והיה אור בבת אחת, כל העולם הוצף אורה. אך חכמי הרזים אומרים לא נכון, ויהי אור, לאט, זה השתלשלות איטית. גם רש"י ויהיה אור- לא נאמר ויהי כן, אלא ויהי אור, לא אותו אור שלעתיד לבוא, ששמור לצדיקים לעתיד לבוא, לבנתיים יש אור, אך זה אור חלקי, ולאט לאט "הלא כי אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום". אורח צדיקים הדרך של הצדיקים, ליתן שכר טוב לצדיקים, כאור נוגה, אור חלש, זה אור נגה. בחזון יחזקאל גם במעשי מרכבה זה אור נוגה, שהולך ואור עד נכון היום.

לכן רבש"ע הוא ארך אפיים, מחכה בסבלנות, מכאן כמובן שמה שרבש"ע מצווה ייתכן! שזה מתוך התחשבות בחולשה. וכאשר מתחזקים יש להוסיף. יש אומרים שיבואו הסנהדרין ויבטלו את כל הגזרות והחומרות, איך אתה יודע שהוא יבטל הכל? אולי יוסיף? אם יוסיף אז שלא יבואו, אך בוודאי יוסיף כפי שאומר השל"ה שגזירה זה מלשון לחוקק אך זה גם מלשון לגזור עם מספריים, הגזירות גזורות מהרצון העליון, מדור לדור גוזרים עוד משהו ועוד משהו מהרצון האלוקי לפי המצב של הכשר דרא (הדור).

מסביר שם הרמב"ם במורה נבוכים, באריכות, שיטה שלמה, שיש דברים שרבש"ע מרשה אך הוא לא שבע רצון מזה, אך מה לעשות, אפשר גם להוסיף לדבריו את אשר יפת תואר, מה זה? זה סתם מגעיל מלוכלך ומושחט?! אך מה לעשות? יש חייל שנלחם ולא ראה את אשתו שנתיים, ויש לידו שבויה יפה תואר שבכוונה מגרה, שהרי כתוב שצריכה להחליף שמלת שביה שהיא מנסה לפתות ולהפיל כפי שעשו בנות מדיין, החייל משתגע אין לו מה לעשות, אך זה לא טוב, אך עם זאת ה' התיר. איך אני יודע? כי כתוב אשר יפת תואר, אהבה ושנואה ואחכ בן שורר ומורה, זה שרשרת אומר רשי, זה מתחיל ביפת תואר זה ממשיך בשנואה וזה נגמר בבן סורר ומורה, מה הפלא. אך הוא לא עשה דבר רע, הרי זה מותר? תשובה: כל מצווה, אומר ספר חסידים – ר' יהודה החסיד, מורכבת משני חלקים: רצון ה' וקדושה. אשר קידשנו במצוותיו, מצוותיו קידשנו, זה מקדש וזה רצונו. האם זה מקדש כי זה רצון ה', או זה רצון ה' כי זה מקדש? אותו הדבר. עדיף לומר שזה רצון ה' ולכן זה מקדש. וכל עבירה היא נגד רצון ד' והיא מטמא, ונטמאתם בם ונטמטם בם. יש חידוש, איזה צד מותר? הצד שד' אסר או צד הטמטום? הצד שד' אסר, אתה לא מרדת בד' אבל זה מטמטם זה מטמא, ומתוך כך יש אשה שנואה ובן סורר ווירה. אז כל דבר שמותר צריך לחשוש שזה כך? לא כאן זה מיוחד, כאן כתוב דברה תורה כנגד יצר הרע, אך כאשר בן אדם מתעלה רוחנית והוא מבין שדבר זה לא בסדר והוא עושה – זה מטמא.

דובר אמת בלבבו, זה רב ספרא: רצה למכור ספר ב5 שקלים, בא הקונה אמר כך 5 הוא היה באמצע תפילה אז הקונה העלה את המחיר ל 10 שקלים בסוף כשסיים רב ספרא בקש רק 5. דובר אמת בלבבו, זה חומרה, בדרגה שלנו זה חומרה, בדרגה של רב ספרא זה חובה.

יש במסילת ישראים בפרק החסידות דוגמא נוספת, חדל אליהו הנביא להתגלות אליו, למה? כי הוא מסר לרומאים את בר קושרא, אך אין זה משנה שבמצב כזה שהוא מבוקש על עבירה שהוא עשה המשנה אומרת למסור! אמר לו אליהו, נכון זה המשנה אך זו לא משנת חסידות.

וכי אדם חייב במשנת חסידים? וכי אליהו הנביא חייב להתגלות? מי שבדרגת גילוי אליהו חייב לקיים משנת חסידות. ככל שאדם מתעלה היו דברים שקודם לא היו חובה ועכשיו הם חובה.

האם חובה ללמוד תורה כל היום או לא? ספר חפץ חיים מה עם הבחור הזה? הוא לומד כל יום 4 שעות- זה לשון הרע או לא? אם זה תלמיד בישיבה זה לשון הרע ואם הוא עובד זה לשון הטוב. מדוע לבעל בית זה צדקות ולתלמיד ישיבה זה להיפך? כי הוא חייב והוא לא חייב. הוא חייב לקבוע עיתים לתורה וכל המרבה הרי זה משובח, ומי שלומד בישיבה צריך ללמוד כל היום וככל שהוא מוריד זה לא משובח. אם אתה מסוגל אתה חייב. אם אתה יכול לכן אתה חייב. סיסמא של בית ספר לפיקוד של צה"ל- אתה יכול להיות קצין אז אתה חייב.

אתה יכול סימן שאתה חייב- אך ה' לא ציווה, כמו שה' לא ציווה שנצא למלחמה כי אנו לא נעמוד בזה כי אנו פחדנים. בתחבולות תעשה לך מלחמה ססמא של המוסד.

כך גם בצדה מוסרי והרוחני, אם אתה יכול סימן שאתה חייב. כבר שאל האבן עזרא, רודפים אחרינו אנחנו יוצאי צבא 60 ריבוא, ויש להם נשק "וחמושים יצאו" אם כן שילחמו! לא, אי יכולת, לא פיזית נפשית. מי שהיה עבד 200 שנה הוא לא יכול. במקום אחר הוא אומר שרק משה רבינו לא פחד, כי הוא לא גדל עבד, הוא גדל נסיך, אז הוא היה מלא גבורה, הוא הרג את המצרי ולא פחד, ואח"כ הציל את בנות יתרו ולא פחד, גירש את הרועים ולא פחד, רק אדם אחד.

למה באמת משה גדל בארמון של פרעה זה מקום מתאים למשה רבינו? ולא בבית ספר דתי וכו'? התירוץ ראב"ע: הוא בשביל זה שהוא ילך זקוף, הלך עם הזקנים אל פרעה, יצא עם הזקנים הגיע לבד, ולא פחד! והגיע לפרעה ואמר לו לשלח את עמי ואם לא אני הורג את בנך בכורך. פרעה ענה אתה מאיים עלי? משה אמר לו: כן. משה לא מפחד מאף אחד. לא מפחד מפרעה, מסתובב זקן בן שמונים ואומר מה שרוצה כי הוא גדל עם עז וגבורה עם זקיפות קומה.

אך אנו גדלנו בפחד ומכות לכן "לא נחם אלוקים". גם הרמבם במורה נבוכים, למה 40 שנה במדבר? כי עבדים לא יכולים לעזוב את הטיט ויתחילו להלחם, צריך מדבר למען ילמדו גבורה. וצריך בשביל זה מדבר קשה. מי שחי בפינוקים חי חלשוש מפונק, אך חיים קשים, פנימיה צפופה, בקושי יש מה לאכול, הפסקות חשמל, אז זה מלמד גבורה.

לכן הקבה אמר , צריך להתחשב, הדור הבא שהיו במדבר היו גיבורים גם זה לא חלק לגמרי, גם אז לא היה פשוט.

ש: אם כן כיצד נלחמנו בעמלק? ת: מלחמו בעמלק בודדים, משה אמר ליהושע בן נון- בחר לך אנשים, לא כל אחד. בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. רש"י- "גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסיעתן". אך קודם אמרת חלשים, נכון זה לא מתמטיקה אלא סטטיסטיקה. כלומר יש אחרים לא גיבורים. וזה היה קרב מאוד קשה, ידי משה כבדים.

ש: במצרים נלחמים בטיט, ובמדבר יש ענן ויש מן? ת: נכון, הרי כתוב נשובה מצרימה, ואמרנו שנמאס לנו מלחם הקלוקל, זה לחם קלוקל המן הזה? כן, לאכול כל יום אותו הדבר במשך 40 שנה, זה קשה. אמנם מי שרצה היה יכול לטחון צפיחית בדבש וכו' אבל היה קשה. ונחש ועקרב וצימאון אין מים. היום ירד מן, אבל מי אמר שמחר ירד מן? נכון עדיין, זה כמו אחד שנופל מקומה 200 ובקומה 50 שואלים אותו מה שלומך והוא עונה לבנתיים בסדר.

יסוד שני אין מה לעשות, צריך מלחמה, א"א לעם לשבת בארצו בלי מלחמה. הלכות מלכים ומלחמותיהם מבן 20 שנה ומעלה. מלחמה זה לא נעים. נהרגים והורגים ונפצעים ואלמנות ויתומים אך אין ברירה כך ה' ברא את העולם, מלחמות. עי' ספר אורות מלחמות, עי' שיחות הרציה על אורות המלחמה. במלחמת העולם הראשונה מתו 56 מליון. אבל כך מתנהל העולם לבנתיים עד ש"וחתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות .. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" אך לבנתיים יש מלחמה.

וה' הוא איש מלחמה וה' בעל מלחמות מצמיח ישועות זורע צדקות. אנשים עם חישובים, נחזור לארץ ויהיה שלום, למה לא? בגלות האשימו אותנו, אך עכשיו אנו בארצינו אז יהיה שלום. אבל אין, אז הם נאיבים, אז הם מוכנים להלחם במסירות על הארץ, ולהיהרג כי אולי יהיה שלום. אך אם לא יהיה שלום, מה אנחנו סתם נילחמים, זה מייאש ומתסכל? לא, אנחנו לא נלחמנו בשביל השלום אלא כדי להישאר בחיים. ומי שחלם שיהיה שלום הוא באמת חולם חלומות. שלום זה לא דבר פשוט. יש מעל שלוש מאות מליון אויבים מסביב, אז מה המחשבה שיהיה שלום? אנחנו תקועים להם באמצע והם ישלימו איתנו? באמת. מלא מלחמות. אך בשוויץ יש שקט! נכון, אך הם עברו המון מלחמות. זה לא רק סיפורים, היו שם הרבה מלחמות נגד אוסטריה וכו'.

לכן לדעת מה שכתוב בגמרא על לעתיד לבוא ובשביעית מלחמות רש"י- נגד הגויים, משלב מסויים יהיו מלחמות. אומרת הגמרא אתחלתא דגאולה מלחמות נמי אתחלתא דגאולה הם, מלחמות זה התחלת הגאולה. זה מצווה מצווה קשה לא פשוטה, אך חייבים. זה החשבון של רבש"ע. שבנתיים הוא רוצה שיהיו בעולם מלחמות.

אגב הירא ורך הלבב- יש שלושה פירושים: 1. הוא מפחד להילחם. 2. הוא מפחד מן העבירות שבגלל שיש לו עבירות יפול. 3. הוא אדם הומאני, הוא מפחד להרוג אוייבים. אבל זה לא נכון?! כי אם לא נלחם יהרגו אותנו! נכון. אך זה פחד, ופחד ממלחמה זה עוד יותר מסוכן מהמלחמה עצמה.

מעשה בפילוסוף דקארט אדם עדין נפש, חסר אופי, חסר עוז וגבורה והוא שמע בנס שמתלחשים המלאכים להורגו ולקחת רכושו, אז הוא חשב והבין שהוא יפגין עוז וגבורה אסרטיביות הם יפחדו, אז הוא פנה אליהם יש לכם בעיות? צריכים משהו? לא זה בסדר. וכך הציל את עצמו. זה מאוד קשה אך הוא היה אדם שכלי מאוד. אז הוא הצליח.

מעשה בגזלן שנכנס לבית, אמר בעל הבית אני לא רוצה למות תיקח מה שאתה רוצה רק אל תקח את המחשב. קח כסף טלויזיה רק לא את המחשב, אני אעזור לך לארוז וכו', עוזר לו והוא לוקח, בוא לאכול, הרי סיכמנו, ישבו לאכול, והגיע משטרה ועצרה אותו. אדם שיכלי.

לכן זה המצב הנורמאלי שיש מלחמה, זה שלא הולכים לצבא זה לא נורמאלי, אך אין מה לעשות יש פחדנים. בצבא נורמאלי יש מלחמה. כי לבנתיים יש על פני כדור הארץ אנשים רעים, וזאת האפשרות היחידה, וזה יכול להמשיך עוד כמה שנים עשרות שנים, מאודת שנים, אלפי שנים, אף אחד לא יודע. אך כתוב שבשנת ששת אלפים יהיה סוף העולם? לא יהיה סוף של משהו, משהו גלוי או סמוי, אך כל החשבונות שעשו כל המקובלים עם כל התאריכים, זה כל התשובות נכונות, גם אם לא קרה כלום, כי יכול להיות שקרה משהו סמוי.

כל החשבונות שעשו כל המקובלים, כל התשובות נכונות, אך לא קרה שום דבר כגלוי רק סמוי. יש דירוגים, הסטוריה של אירועים, יש הסטוריה של שינויים מהותיים בתרבות האנושית. משהו משתנה בנשמות, אברהם יצחק יעב משה יש משהו חדש שמתחיל.


הדבר השלישי זה שבט אפריים, "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים" במדרש רבא כ,יא מסביר: פן יראו מלחמה ושבו מצריימה, יראו מלחמה "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, למה אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת לולי שטעו לא יצאו. [ארבע מאות שנה ממתי?] מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו, אפרים שנאמר (הושע ט) ואפרים להוציא אל הורג בניו והרגום פלשתים שנאמר ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת, והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים [ערימות] חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים, למה הדבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואח"כ נשא אחותה, אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה, מה עשה סיבבה מאחורי המדינה, כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקב"ה נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנאמר: מדוע אדום ללבושך, אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר ולא נחם אלהים".

פה הם טעו אבל יש טעות ויש טעות יש טעות של רשעים ויש של צדיקים, יש טעות של חלשים ויש טעות של גיבורים, זה טעות של גיבורים, אנשים גיבורים בני אפריים, לא כתוב שחטאו כתוב טעו. קורה שטועים השאלה היא במה אדם טועה.

גם במשל אישתו הראשונה מתה, הוא אוהב אותה מאוד, אך אשתו הראשונה מתה, הוא נפל. גם אח"כ: טבל בגדיו בדם,דרך משל שלא ישכח זה לעולם. הוא מפרש טבל בגדיו בדם, הדם הזה ממלא אותו גבורה, לכן מדוע אדום ללבושך, הם עשו טעות, אבל הטעות הזאת היא מזימה את הניצחונות שבעתיד.

אגרת הרב קוק לבני עקיבא שמתחילה ביקירי לבבי בני עקיבא ומסתיימת לא בברכת חברים לתורה ועבודה. בר כוכבא נפל ואיתו כל הגבורה הלאומית שלנו. אבל ר"ע תמך בו ותורת אמת הייתה בפיו. עקרונית בר כוכבא צדק, עקרונית ר"ע צדק, אך במקרה הזה הוא טעה, אך לא בעיקרון.

בפעם הבאה, מסביר הרב קוק, מרד בר כוכבא הבא יצליח, וזה עכשיו. עכשיו נצליח, א"כ מלחמת העצמאות מכח בר כוכבא. צריך להבחין בין גישה לא נכונה מהיסוד מגישה נכונה וטעות. איש מדע טעה- קורה הרבה. אבל יש פסדו מדע, זה רמיה, שטויות, זה לא אמיתי, ויש מדע אמיתי אבל טעות. קורה, זה מדע אך זה טעות. ובני אפריים בעיקרון צדקו אך פה הם טעו. אך נישאר העיקרון, הגבורה האהבה, אשתו הראשונה. טבל בגדו בדם שלהם. גיבורים בני אפריים.

למה לא שאלו את משה רבינו? הוא לא היה. ראו בני אפריים שאם ימשך ככה לא יצא כלום, ואנו נימחק, חייבים לנסות. יונקים גבורה לאו דווקא מניצחון, לפעמים יונקים גבורה ממפלה, אך לחמנו במסירות. לחמנו בבטלנות וניצחנו, לחמנו במסירות ונוצחנו, מה עדיף? השני. אם אתה לא פרגמטי- מעשי. אם אתה מוסרי, השני עדיף. זה שאלות בפסיכולוגיה חינוכית על התחנכות התפיסה המוסרית של הילדים, שואלים ילד מה עדיף? אדם שהולך ברחוב ושואל אדם היכן ביה"כ, עונה לו ימין שמאל ימין וכו' מבלבל אותו, בסוף האדם הולך ומגיע לביה"כ. מצד שני אדם עונה לו באמת אך השואל הלך לבד וטעה בדרכו ולא הגיע. מי עדיף רציני שטועה או שקרן שבטעות אמר אמת? השני יותר טוב מהראשון כי הוא ענה ברצינות, הוא ניסה לעזור.

שבט אפריים זה נכון אע"פ שלא הצליח לא נחם אלוקים זה לא נכון, אף על פי שעברו, אך לטווח ארוך אדום ללבושך, בעתיד זה טוב. יש בדיחה, לא נחם אלוקים, היה רב אחד שלא היה ת"ח גדול קראו לו ר' נחום, לעגו לו, אמר רב אחד זה לא בסדר, כון שהוא לא רב גדול אך צריך בדרך ארץ כי "לא נחום אלוקים" אבל "דרך ארץ, פלישתים".

ספר ארוחות צדיקים, חזרו גיבורים מהמלחמה אמר להם זקן, אתם חוזרים מהמלחמה הקטנה המלחמה הגדולה עדיין מחכה, מה זה המלחמה הגדולה? היצר הרע. היצר הרע זה משהו רציני, לא יאמן הדבר הזה. הוא תקוע בפנים ונלחמים כל הזמן ונופלים ונלחמים, וכך זה כל יום מחדש. אך ככה זה כל החיים. והוא יצירתי, והוא מתחדש בכל יום, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. כל כח שמופעל יש לו תגובה נגדית, לכן הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ולכן צריך להיות איש מלחמה. לא לפחד ממלחמה. להלחם וגם אם נכשלים אבל העיקר להילחם, קורה שנופלים בקרב, אך הטרגדיה זה ליפול בלי קרב. כמובן שזה לא סותר, והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר. אומר האבן עזרא שבצבא אנשים מרשים לעצם, במחנות של שאר העמים הכל מלוכלך ומגעיל מלא זנות, פראות ורשעות. המחנה שלנו טהור ויפה, נקי, אפילו המחנות הצבאיים, ק"ו חיי יוםיום. אך גם המחנה.

גולית היה פרא אדם ענקי, אך מולו דוד עדין נפש, מאותה משפחה, גוליית בן דוד של סבא של דוד. אך היו שונים מאוד, דוד מלא עז וגבורה. גולית בא, והייתה שם התנגושת הסטורית, דוד לקח את האבן, סיבב כמה סיבובים, וזרק על גולית, נכנס לו למצח. פשוט מדהים. אך הוא היה עדין נפש, צדיק וטהור, אע"פ שהיה עוסק גם במלחמה, זה לא סותר. גם לוחם נגד אויבים וגם נגד היצר.