שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אמא פרופסורית! (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:32, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == אהיה פרופסורית! == [הרב שלמה אבינר] כן, אהיה פרופסורית! בעלי גומר דוקטורט בפיזיקה, איני ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

אהיה פרופסורית!

[הרב שלמה אבינר]

כן, אהיה פרופסורית! בעלי גומר דוקטורט בפיזיקה, איני מתקנאת בו, אך אני אהיה פרופסורית. אני חשה שיש לי כוחות לכך. אני רוצה תארים וקריירה, אהיה פרופסורית, אצליח, ותלמידי יעריכו אותי. אני רוצה שוויון. אין זו המלצה שלי, זה ריבונו של עולם אשר יצר את האיש ואת האישה שווים, שנינו בצלם אלקים. יש לי נשמה טהורה, ואני מאמינה בעצמי. בהחלט, אני שונה מבעלי, אך לא פחותה ממנו. אהיה פרופסורית. זה חלום שאני מטפחת מאז האולפנא. אני נעולה עליו, ואני אפילו יודעת במה. פרופסורית לחינוך, פרופסורית לחינוך ילדיי, עם תארים הרבה, תואר בנשיות, תואר בנישואים, תואר באמהיות.

מדוע אתם מחייכים? אין זו בדיחה. בעלי מייצר רכיבים אלקטרוניים בשביל איזה מכשיר חשוב, ואני אייצר ילדים. אני אייצר נשמות. אז מדוע אתם צוחקים? האם זה פחות חשוב? לא, זה הרבה יותר חשוב, אני אהיה פרופסורית בחינוך הילדים שלי.

ודאי, אני אוהבת את כל הילדים שבעולם, אבל הילדים שלי קודמים. עכשיו אני מחנכת כיתה, מחנכת טובה ומסורה. אני אוהבת עבודה זו ושמחה בה. אך ברגע שייוולד לי תינוקי הראשון בע"ה - אני אפסיק. אני רק של ילדיי. אם יהיו לי אילוצים לעבוד בשביל פרנסה, אעשה זאת במידה מזערית. כמובן, אעבוד בנאמנות, אך רק במידה הנצרכת, וכן אם יהיה לי צורך להתאוורר קצת.

אז מי ימלא מקומי החשוב כמחנכת? - השכנה שלי, שהפסיקה להיות מורה כאשר נולד לה תינוקה הראשון ועתה שילדיה גדלו, היא חוזרת למסלול העבודה.

אמהות זו פרופסורה וגם עבודת קודש. זו משימה עצומה. אמר רבי ישראל סלנטר, כמדומני: הנגר דורך על שביבי עץ, הזגג על זכוכיות והמחנך על נשמות. אכן, זו אחריות עצומה, אך אני מרגישה שיש לי כוחות לכך.

והממלכה שלי, היא הבית. אהיה פרופסורית לבית, בית שמתחלק לשלושה חלקים כדברי המהר"ל (דרך חיים על אבות, א ד-ה). א. מחסה חומרי מפני גשם ושמש ושאר פגעי הזמן. ב. מחסה רגשי שבו אדם ירגיש טוב. ג. מחסה רוחני, שבו יתגדלו כולם באמונה ובמידות טובות.

א. אני רוצה בית נעים עם כלים שטופים, מגבות נקיות, פח אשפה מרוקן, מזון אהוב שמחכה, שולחנות ערוכים שמחייכים. אני רוצה כביסה מכובסת ומגוהצת וכפתורים תפורים. צמחיה פורחת, ילדיי רחוצים ושיניהם מצוחצחות. הבית הקטן הזה יהיה גן עדן קטן.

ב. אבל הכי חשוב שתהיה בבית שלי אווירה טובה, נעימה, חמה, עבור ילדיי וגם עבור בעלי, שגם מאד זקוק לזה. אווירה של אמון בילדיי. אז יצמחו שמחים, שלווים, בריאים בנפשם. כמובן, הם לא יגדלו מפונקים, אך לא אשכח לרגע שהם זקוקים כאוויר לנשימה להרגיש אהובים. זאת אני יודעת מרבנו הרב צבי יהודה שלימדנו שראשית חינוך הילד זאת ההנקה. תחילה לא הבנתי מה הוא אמר, אך משהסביר שחינוך הוא קשר, אז הבנתי! זו היתה הברקה עבורי. החינוך אינו דווקא להעניק ידע, אלא להיות קרוב ואהוב ומחבק. ההנקה היא דוגמא לכל ביטויי האהבה, שמתוכם אישיות הילדים צומחת ביושר. הבית הזה לא יהיה עבור בעלי וילדי חזית נוספת בחיים, אלא מקום נעים שבו מקבלים אותם כמו שהם. ואז הם יעשו פלאים בעולם. אפילו עשיית שיעורי בית יחד עם ילדיי תהיה חוויה נעימה.

ג. וביתי יהיה מקום שבו מגדלים תורה ואמונה, יראת שמים ומידות טובות, כי לפני הכל, אני בעצמי אהיה כזאת.

אז אתם רואים שאין מה לצחוק. אתם רואים שזו פרופסורה עם כמה תארים בכל מיני מקצועות. אתם רואים שזו עבודת קודש, שלמדתי מהנשים הצדקניות במצרים.

ואיפה אני בזה? מתי אעשה אני לביתי? אז זה בדיוק ביתי, זה אושרי וזו שמחתי. כאשר אומר לילדיי ולבעלי מהבוקר עד הערב: אני אוהבת אתכם ואני מאמינה בכם, ואראה אותם רגועים ושלווים שמחים וצוחקים - אין דבר שיעשה אותי מאושרת יותר.

(לכבודה של מחנכת נשות הדור, הרבנית חנה טאו זצ"ל)