משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
אכילה בשבת - מצווה? כמה ואיך? (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: עונג שבת או עונג בשבת? איך אכילה שתיה ושינה שאנו נהנים ממנה מענגת את השבת? האם אתה מענג את השבת או שאתה מתענג בשבת?
תשובה: לא הבנתי מה הוא שואל. עכל כל פנים ברור שיש מצווה להתענג בשבת. כמו שכתוב בישעיהו "וקראת לשבת עונג" יש מצווה עונג שבת. אין מצוות אכילה בשבת אלא יש מצוות עונג, אלא שאדם מתענג שהוא אוכל. אבל אין הכי נמי, אם יש אדם שלא מתענג לאכול כי הוא אכל הרבה בסעודה שניה- אז הוא לא חייב, אדרבה הוא מתענג בזה שהוא לא אוכל. ואם הוא חולה שהוא מתענג לצום שכואבת לו הבטן- הוא רשאי לצום. ואם אדם חלם חלום רע והצום מענג אותו- מותר לו לצום, אבל הוא צריך עוד תענית לכפר על זה שהתענה. א=על כל פנים גם ביו"ט יש עונג יו"ט בבשר ויין. זה לאו דווקא, אלא שרוב בני אדם מתענגים בבשר ויין, ואם מתענג בדבר אחר- אז שיתענג בדבר אחר.
ונכנס לגוף הנושא. יש 4 מדרגות באכילה כמובא בהלכות דעות ג:
1. אדם אוכל כי זה טעים. אוכל בגלל תאוות האכילה, הוא לא אוכל בגלל הצורך לאכול אלא הוא שבוי בתאוות האכילה. ולא אכפת לן בכלל אם זה בריא או לא.
2. האדם אוכל מה שבריא לו. אם זה טעים אז זה טוב ואם זה לא בריא אז לא אכפת לו. העיקר זה הבריאות.
3. הוא אוכל מה שבריא לגוף כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה' זה מדרגה טובה.
4. זו מדרגה שהרמב"ם לא מונה אותה, שזה ע"פ סתרי תורה, שהאכילה היא לא אמצעי לעבודת ה', אלא שהאכילה עצמה היא עבודת ה'. כמו שכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. כמובא במסל"ש במדרגת הקדושה. ואיך פתאום האכילה הופכת לעבודת ה'? בגלל העלאת הניצוצות. עצם האכילה היא עבודת ה'.
המדרגה הרביעית זה לא אנחנו, אנחנו לא במדרגה של העלאת ניצוצות, אנחנו לא במדרגת פרק כו של מסלש. אומר בעל התניא אל תחשוב לומר שאתה במדרגת העלאת ניצוצות. ואם הוא אומר ככה- אז משמע שיש כאלו שחושבים שהם כאלו. זו מדרגה גבוהה ביותר.
המדרגה השלישית זה נקרא לשם שמיים זה נקרא בכל דרכיך דעהו. זו מדרגה הקרובה למדרגת הנביאים. ואם כן זה גם לא אנחנו.
המדרגה השניה שאדם אוכל רק מה שבריא זה גם לא אנחנו. רוב האנשים אוכלים דברים לא בריאים. יש על פני כדור הארץ מיליארד ומשהו אנשים הסובלים מהשמנת ייתר וכן הלאה סטטיסטיקה בעניינים כאלו. גם מדרגה זו לאכול מה שבריא זה לא אנחנו.
רוב האנשים הם במדרגה א' שהם אוכלים כל דבר גם אם זה לא בריא. הם משתדלים ע"פ רוב לאכול דברים בריאים.
אנחנו לוחמים להיות בדרגה 2 וקצת קצת מדרגה 3.
מי שאוכל בשבת עושה מצווה, ויוצא שעצם האכילה היא מצווה. לכאורה זה דרגה 4 שעצם האכילה היא מצווה כמו אכילת הקורבן והמצה. נכון. אבל, זה לא אומר שצריך להגזים באכילה בשבת. כולם מסכימים שצריך לאכול יותר בכמות לרש"י. ולספר חסידים יותר באיכות. ונראה שצריך להחמיר בשניהם. אבל כולם מסכימים שאין להפריז. מה זה להפריז? לא יודע. אבל לא צריך להפריז.
הלכות דעות פרק ה' "כשם שת"ח ניכר במעשיו ומידותיו כך הוא ניכר.. ולא יהיה רודף למלא ביטנו..." יש אנשים שעושים כל יום שבת. וזה מובא בשבת קנא ע"מ ב. לא לעשות כל יום שבת. יש בימינו אנשים כל יום עושים 5 פעמים שבת מדין תשלומי 4-5... אבל היום זה לא שבת, צריך לאכול מזון בריא. ומי שאוכל מזון לא בריא עובר על איסור דאוריתא. יש אומרים שעובר על ונשמרתם אבל זה לא ככה, ונשמרתם זה בסכנה מיידית. זה לא סכנה מיידית. מי שאוכל הרבה עובר על והלכת בדרכיו. הראשון זה בהלכות רוצח והשני זה בהלכות דעות- שהוא הורס את הבריאות. הנ"מ היא שאם זה ונשמרתם אז אסור אפילו פעם אחת לעבור על זה, ואם זה מהלכות דעות- אז גם אם עברתי על זה פעם אחת זה לא נקרא שאני חסר את המידה הזאת, זה לא הורס את מה שאני בעל המידה הזאת. הוא אוכל פעם בשנה סופגניות וכן הלאה. אם כן, מי שאוכל מזון לא בריא עובר על והלכת בדרכיו, וזה כאשר הוא אוכל בשיטתיות מזון שאינו בריא.
אך שבת אם מצווה לאכול אז משמע שזה קדושה. אע"פ שזה אינו מצווה מדאוריתא אבל זה מצווה מדרבנן. זו לא מצווה עצמית לאכול, אלא המצווה היא להתענג. שבת זה יוצא דופן, זה מעין עולם הבא. בשבת היא מעין עולם הבא וצריך להתענג. בעוה"ב אוכלים או לא אני לא יודע, בעוה"ב של הרמב"ם לא אוכלים ובראב"ד אוכלים. זה בהלכות תשובה. זה 2 עולם הבא זה לא זה או זה... קודם של הרמב"ם ואח"כ של הראב"ד שאוכלים. שזו עבודת ה' וזה קדושה כמו האדם הראשון שזה קדושה.
עכ"פ שבת זה קדושה. לא צריך לאכול טונות. אבל הרצי"ה אכל טונות? כשתהיה הרצי"ה אז תאכל טונות.
שבת היא מעין עולם הבא, העונג הוא עבודת ה'. בעוה"ב העונג הוא עבודת ה' וכך היא מדרגת השבת. שהשבת היא מעין עולם הבא.
יש עוד דבר שהוא עונג והוא עבודת ה' וזה לימוד תורה. זה מוסבר ע"י הרב קוק בכמה מקומות כי זה עונג וזה גם עבודת ה'.
ומה עם פירותיה של א"י? מי שאוכל אותם ביום אוכל לא עושה מצווה?
ב"ח או"ח סימן רח' מצווה לאול פירות א"י כי מי שאוכל פירות א"י שכינה חודרת לתוכו. השכינה שורה בארץ ושורה בפירות. "יש אומרים לאכול מפריה ולשבוע מטובה.." בטור. אומר הב"ח "היא נשפעת גם מקרב השכינה.. אשר אני שוכן בתוכה..". אם כן, כשהשכינה שורה בארץ אנחנו יונקים מן השכינה דרך הפירות. ושהטומאה שוכנת בארץ אז אנחנו יונקים טומאה. ומה עכשיו? עכשיו בוודאי שהשכינה שורה בארץ, ולכן אנחנו אוכלים מפירותיה של א"י. בוודאי שיש שכינה בארץ אך יש מדרגות בזה.
מסקנה: תאכל מפרות הארץ אבל לא יותר מידי.
==
==