משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
איכות הינה עטרת הכמות (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
איכות עטרת הכמות
שאלה: מה עדיף בעבודת ד' – ריבוי בכמות או באיכות?
תשובה: על המשנה בפרקי אבות (ג, טו): "והכל לפי רב המעשה", הרמב"ם מבאר: לפי רוב מספר המעשים, ולא לפי גודל המעשה. שאם אדם מתמיד במעשים טובים, וחוזר לעשותם הרבה פעמים, מתחזקות בלבו ובנפשו המעלות הטובות, מה שאין כן בעשותו פעם אחת בלבד מעשה גדול. למשל, הנותן לאיש אחד צדקה של אלף זהובים בבת אחת, אינו מסגל לעצמו את מידת הנדיבות, כמי שנותן אלף זהובים באלף פעמים. כל פעם יש התעוררות גדולה בנתינת צדקה ואחרי פעמים רבות תשתרש בתוכו מידת הנדיבות. וכן מסביר שם רבנו יונה.
פעם נשאל הגרי"ש אלישיב: קבוצת אנשי חיל הקימה קרן לתמוך בעניי עירם, ויש באפשרותה לחלק למאה משפחות עניים, לכל אחד אלף שקל. ויש באפשרותם לחלק לחמישים משפחות הדחוקות מאוד, לכל אחת אלפיים שקל. במה תבחר? והשיב: שמאחר וכל המאה הם עניים, ולכולם מגיעה צדקה, אין טעם לתת רק לאלה שהם עניים ביותר, אלא יש לחלק לכולם, משום שהתורמים חייבים בפרנסת כולם (קב ונקי א, שיט).
מסופר שפעם אחת ביקר הגאון מהר"ם רפפורט מליקווא את הגאון בעל כוכב מיעקב, ובתוך השיחה בא גבאי בית הכנסת ושאל אותו, היות שברצונו לקנות כלי קודש לס"ת ובמחיר הכסף שתחת ידו יכול לקנות כתר אחד גדול או שני כתרים קטנים, מה עדיף לקנות, האם ריבוי באיכות עדיף, דהיינו כתר גדול, או שהריבוי בכמות עדיף, דהיינו שני כתרים קטנים. הגאון בעל כוכב מיעקב השיב לו על אתר שיקנה את שני הכתרים הקטנים, וכאשר השואל הלך לו שאלו הגאון הנ"ל על פי איזה מקור פסק כן להלכה, והשיב לו שהמקור הוא ברש"י במסכת מנחות (קח, ב ד"ה גדול והביא קטן לא יצא) שנאמר שם: "אע"ג ששניהם שווין בדמיהן, מ"מ בכל מקום שנים חשובין מאחד" עכ"ל. כך גם כשהקדיש שני שוורים אסור להביא בדמיהן שור גדול, שבכל מקום שנים חשובים יותר מאחד, ואפילו הם שווים.
אמנם פעם נשאל החת"ס איך לחלק את כסף מפירות קרן מסויים, (שו"ת חת"ס ו, ט) והשיב: "מפירות הקרן סך ג' אלפים שנשתיירו יספיקו למרן צורבא מרבנן אחד אשר תורתו אומנתו דוקא, ולא לחלקו לחלקים קטנים כדרכן במדינה זו שלא יהיה בו כדי נתינה, אך יתנו כל הפירות לאיש אחד מופלא בתורה דווקא וכו'". כלומר, אנו לא אומרים תמיד שריבוי בכמות עדיף.
אכן שו"מ בספר חכמת שלמה שכתב (או"ח סי' תרי) גבי מנהג ישראל שכל אחד מדליק נר בערב יוה"כ: "נשאלתי, מי שנהג לעשות נר א' גדול מהרבה שעוה, אמנם דרכו להיות נוטף ממנו בשעת הדלקה, אי מותר לעשות ממנו ב' נרות קטנים". ורצה לדמות לדברי הגמרא במנחות (קז, ב) ששם אמרינן גבי אם נדר להביא שור שוה מנה דלא יצא בשני שוורים ששווים מנה. אמנם כתב לחלק שאינו דומה לזה, שכאן עיקר הכוונה היא להרבות אור, ובשנים יש יותר אור מבנר אחד, והוי השינוי לטובה יותר וכו', עי"ש (מובא בפירוש על פרקי אבות 'אז יאמרו' להג"ר יצחק אהרן גולדברגר, דיין ור"י לחסידי פאפא, עמ' רמו-רמז).
אם כן, אין כלל פשוט שתמיד ריבוי בכמות עדיף, אלא העניין יותר מורכב. וכן מסביר מרן הרב קוק:
כתוב בגמרא ברכות (לט, ב) שאם נעשתה מצווה בחפץ אחד יש להשתמש בו לעשיית עוד מצוות אחרות, ככל שאפשר. חז"ל למדו כלל זה מן העירוב, שאחרי שהשתמשו בלחם לעירוב ישתמשו בו לשם לחם משנה בשבת. וכן אחרי שמשתמש בציצית לשם מצווה, יש לעשות בו סימניה לספרי קודש (מ"ב כא סק"ח). כמו כן משתמשים בלולב לביעור חמץ, ויש ששמים בשמים באתרוג להריח בו בהבדלה.
מסביר מרן הרב קוק כאן בעין אי"ה שבמקום לקחת עוד לחם לעשות בו מצוה של סעודת שבת, אנו לוקחים לחם שנעשה בו מצוה, כלומר ריבוי באיכות. ומבאר שהמשנה בפרקי אבות (א, א) "והעמידו תלמידים הרבה" הכוונה היא לא רק שצריך להעמיד הרבה תלמידים, אלא צריך להעמידם הרבה, כלומר להעלות אותם באיכות.
רבנו הרב צבי יהודה אמר שמחזקים את המחוזקים. למשל, האם עדיף להשקיע אנרגיה ללמד נוער נפול או לחזק נוער חזק? עדיף לחזק נוער חזק. כמובן צריך גם זה וגם זה, אך אם אי אפשר לעשות את שני הדברים, יש לחזק את המחוזקים (עיין גדול שימושה עמ' עז). ון כתב מרן הרב קוק בעין איה (ברכות פרק שישי כה): "מריבוי האור שיזרח בשלמים הגמורים יאיר אור גדול גם כן על שאינם שלמים". וכן מוסבר באורות התשובה.
בדומה לכך, צריך לאהוב את כל המין האנושי, אבל כתוב בפרקי אבות (א, יב): "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". צריך כמות של אנשים טובים בעולם, אבל צריך לבנות איכות עוד יותר בתוך עם ישראל.
הרי זה הכלל: איכות עטרת הכמות.
- פורסם בשאילת שלמה 300