אני יודע הכל

אני יודע הכל, או כמעט הכל. כי אין לי זמן להתעסק בפרטים קטנים, די לי להבין את העיקרון, אז אני כבר שולט על כל הענין.

בימינו לא קשה להבין את הכל, יש מנוע חיפוש באינטרנט, תוך כמה דקות אני מגיע לכל נושא ותוך כמה דקות אני כבר תופס את הענין.

פעם, אנשי הידע, היו מסתירים ידיעותיהם, מסתירים ספריהם ומשתלטים עלינו. עבר זמנכם, בטל קרבנכם, עתה אני בכוחות עצמי, בעזרת האינטרנט, יודע את הכל.

אני רופא, אני פסיכולוג, אני כלכלן, אני רמטכ"ל, אני ראש ממשלה, וכמובן אני רב. הלב כואב שכל האנשים האלה, שאחריות כבדה מוטלת עליהם, אינם יודעים כלום. אולי פעם ידעו הרבה, אך הם יותר מדי סומכים על עצמם, ולא טורחים להתעדכן. ומן הסתם, יש להם גם אינטרסים.

למשל, הרופאים לא יודעים כלום. ראו כמה טעויות הם עושים, ראו איך רופא אחד אומר ככה ואחד אומר הפוך, ולפעמים גם אותו רופא חוזר בו. די. קץ לחושך. עכשיו אחליט לבד. אני כבר לא ילד.

ולא נזכיר את הפסיכולוגים, סתם מדברים באוויר כל מיני תיאוריות שלמדו בעל פה ולא תואמות את המציאות. על כל פנים, אני לא זקוק להם, די לי במה שאני קורא.

הכלכלנים, זה אסון. ראו כמה אבטלה, כמה משברים, כמה עוני, כמה בזבוז כספים, כמה נוכלות. אי ואבוי לנו. איני מבין איך יש להם כזה בטחון עצמי לדבר על נושאים בהם הם לא מבינים.

באשר לצבא, כבר איני נותן בו אימון, סתם שולחים חיילים למשימות לא לענין, והם נהרגים שם. אנשי צבא האלה לא מבינים דברים פשוטים שאני מבין. הרי הייתי בצבא, ואני בדיוק יודע מה קורה שם. סתם שגרה חסרת טעם וחסרת שכל.

והפוליטיקאיים, זה הכי גרוע, אי אפשר לתת בהם טיפת אימון. אם היו מקדישים כמה דקות לקרוא באינטרנט מה שאני יודע, זה היה חוסך מהם כל כך הרבה טעויות. אבל אני חושד בהם, שלא איכפת להם, רק דבר אחד מענין אותם, הכסא שלהם.

אבל כאשר מגיעים לרבנים, זה כבר גובל בחילול השם. אולי קראו הרבה ספרים, אך לא די בכך. הם מנותקים מן המציאות, לא יודעים מה קורה. ודאי האינטרנט מוקצה בעיניהם, אז הם עדיין חיים בימות הביניים. הם נעשו לגמרי לא רלוונטים. ואני מזמן כבר לא פונה אליהם בשאלות הלכתיות. הכל נמצא במהירות באינטרנט. אלא שיש אנשים שעדיין מאמינים בהם. אך אם הם רבנים, כדאי שיהיה להם קצת ענווה, ויכירו בכך שהם לא מציאותיים. אז שיישבו בפינתם, ילמדו בספריהם, ולא יתערבו לנו בעניינים, כאילו יודעים את הכל. הייתי אומר להם כל זה בפנים, לא הייתי מתבייש, אבל חבל על הזמן, הם אינם מקשיבים.

והם לא היחידים שאינם מקשיבים, המון אנשים שאני פוגש, ואני אומר להם דברים ישרים, הגיוניים, אינם מקשיבים. הם תקועים בדעותיהם וחושבים שמבינים את הכל. הם כל כך לא מתאמצים לחשוב, כל כך לא ביקורתיים, כל כך לא פתוחים, כל כך תקועים. סתם גאוה. חושבים שיודעים את הכל.

ודאי שאני שומר תורה ומצוות. מזל שיש אל. אבל לא הרבנים יחליטו בשבילי מה ד' אומר, וישתלטו לי על החיים. עברו אותם זמנים, יש לי אינטרנט. ואני אפרש כחכמתי, באמת וביושר מה שד' אומר. יחי החופש, יחי האני. כן, יחי האני. אני מחוייב לאמת שלי, ולא לתת לאחרים שיחליטו עבורי.

אני מדבר עם אנשים, אבל אם מתעקשים לא להסכים. בהתחלה זה היה מעצבן אותי, אבל החלטתי לא לקחת ללב. זו בעיה שלהם. ניסיתי להסביר להם, הם לא רוצים, לא צריך. אני עוזב אותם לגורלם השטחי והטפשי.

מה שכן מעצבן אותי, זה בחורות שאני נפגש איתן למטרת נישואים. גם הן לא מקשיבות. גם הן חושבות שיודעות את הכל. בחורה יקרה, קצת שכל, קצת ענווה, קצת הקשבה! את לא תופסת שאני מבין בענין זה ואת לא. למה את סתם מדברת? כמובן לא אוכל להתחתן עם כזאת. אני נפגש עם עוד בחורה, ועוד בחורה, וכולן כאלה, והזמן עובר. מה? אי אפשר למצוא אחת שמוכנה להודות על האמת?! לפחות טוב שזה קורה עכשיו, ולא אחרי הנישואים וחוסך ממני עוגמת נפש.

מה אומר לכם, ידידיי? לפחות זו נחמתי, שאני יודע הרבה. אני יודע הכל, או כמעט הכל. ואני מתעדכן כל הזמן, אז יש לי חיים מענינים. כנראה עוד לא הגיע הזמן שכולם יגיעו למצב שלי. חבל שלא מוכנים להקשיב לי. שיבושם להם וישארו בטעותם. אני אמשיך בעוז עם האמת שלי.