אולי נפסיק להתנשא

בזמן האחרון נכתבו מאמרים רבים מרימים על נס את הציבור הדתי לאומי, בתור יהדות אמת, הלכה אמיתית, וכן שאר תפיחות שכם עצמיות, בגלל שהוא שומר על הוראות הבריאותיות בעת קורונה, לעומת הציבור החרדי המזלזל בהן, וכולי, וכולי.

זו דרך מעולה ליצור פילוגים באומה, להעמיק פילוגים באומה. זו גם דרך בזויה של הכללות, בה הלכו נגדנו האנטישמים בכל הדורות, באומרם, שאם יהודי אחד גנב, אז כל היהודים גנבים. אז קודם כל יש להעמיד את העובדות על אמיתתם. לא כל החרדים מזלזלים בהוראות, ולא כל הדתיים הלאומיים מקפידים עליהן, וגם לא כל החילונים מקפידים.

לגופו של ענין, אנו לא יותר חכמים ולא יותר צדיקים מרבנו הרב צבי יהודה, שמעולם לא השתמש בביטוי דתיות לאומית, אלא השתמש בביטוי תורה. כמובן, אפשר לחלוק בשם תורה, אפשר להילחם נגד דעות בשם התורה, אך אין להשמיץ ציבור שלם בשם התורה.

ובזה הוא הלך כמובן בדרכו של מרן הרב קוק במאמרו "מסע המחנות" (מאמרי הראיה), על החורבן הנורא, מכך שכל קבוצה סוברת שאצלה כל האמת, כל היושר וכל הצדק.

גם אני הדל, לפעמים בשיעור, שואלים אותי: "למה הציבור שלנו", אז אני מפסיק בנימוס את השואל: "מה הכוונה של הציבור שלנו". וכיון שהוא מגמגם, אני מוסיף: "הציבור שלנו, זה כל עם ישראל. לא בריטים ולא אמריקאים, אלא עם ישראל כולו. עכשיו, בבקשה, מה שאלתך?". אז הוא משתתק ושאלתו נעלמת כלא היתה.

לכן, אנא לחדול להתנשא. לא לומר ודוי בגוף שני: אתם אשמתם, או בגוף שלישי: הם אשמו, אלא בגוף ראשון: אשמנו. לא להדגיש את מעלותינו, אלא את חסרונותינו, וללמוד מהמעלות של חברנו.

יש הרבה מה ללמוד מהחרדים, דבר שמרן הרב קוק חשש שיוחלש, כלומר יראת השמים (אגרות שעח). מה פירוש יראת שמים של החרדים? הקפדה על קלה כחמורה, והקדשת כל זמן פנוי ללימוד תורה. הלוואי על כל עם ישראל.

ודאי שראש הכל, הוא פיקוח נפש, אך לא לשכוח שפיקוח נפש כולל פיקוח נשמה.

ולסיום, משל סוד הצ'ולנט. יהודים רבים ברוסיה ובפולין היו מאוד עניים. כיצד הכינו סעודת שבת מפוארת? לכן קנו: כמה עצמות יבשות, תפוחי אדמה כמושים, שעועית שהתייבשה כליל, ועוד מאכלים כאלה שאינם ראויים לבוא לפה. שמו בסיר סגור, וזה התבשל כל השבת. ויצא מאכל אשר טעמו כטעם גן עדן. כיצד קרה הנס הזה? כל הטעמים של כל המאכלים יצרו יחד הרמוניה אדירה.

כך רבונו של עולם החליט, שדי לו עם פילוגי עם ישראל, לכן סגר את כולנו בסיר לחץ שנקרא ארץ ישראל, הכניס בפנים כל מיני קבוצות, שכל אחת לחוד לא שווה הרבה. וכל קבוצה זועקת: אוי לי מהקבוצות האחרות, תנו לי לצאת מפה! אבל רבונו של עולם סוגר היטב את הסיר. וכך נוצר עם ישראל נפלא, מורכב בכל המעלות, עם טעם גן עדן.

אני אוהב אותך עמי, אני חולה אהבה עליך.