להתחסן או לא?

עברנו שנה קשה מאוד עם קורונה: חולים ומתים, משבר כלכלי, ניתוק מהמשפחה. החיסון מראה סוף סוף אור של תקווה. אך מעורר גם שאלות וחששות. יש הטוענים שלא ידוע אם מועיל, שנוצר בחטף ושעלול לגרום מוטציה ב-DNA. ובמיוחד ביחס ל-RNAm.

לכן, חובה לחקור את הספרות הרפואית, והנה תמצית המובנת לכל נפש, על מה שיודעים ועל מה שלא יודעים.

קודם כל, מה הוא mRNA ומה הוא קשור ל-DNA ?DNA הוא ירושה מהורים ביולוגיים, האוגר בתוכו את ההוראות כיצד לייצר את החלבונים השונים בגופנו, כגון אינסולין והמוגלובין. ה- DNA שמור בגרעין התא. הוא אינו מייצר חלבונים בעצמו, אלא על ידי פקודה שהוא שולח דרך mRNA, Messenger Ribonucleic Acid, שליח רנ"א, לריבוזום, Ribosome, שבתוך התא, המייצר אותם חלבונים.

ומכאן לקורונה. על שטחו החיצוני נמצא חלבון המשמש כעין מפתח המאפשר לו לחדור לתוך התאים שלנו ולזהם אותם. כמובן מערכת החיסון תוקפת במיוחד אותו חלבון. הנוגדנים שנוצרים בזמן זיהום, מכוונים אל אותו מפתח ומחסלים אותו, מה שמאפשר ריפוי ומניעת זיהום נוסף.

מטרת החיסון היא ללמד את המערכת החיסונית שלנו לזהות אותו חלבון ולהילחם נגדו. חיסונים רבים מבוססים על זריקת של אותו חלבון ישירות לתוך הגוף. הבעיה היא שייצור אותו חלבון במעבדה הוא ארוך ומייגע. לכן, במקום זה, עלה רעיון לגרום לגוף שלנו לייצר אותו על ידי mRNA שיתן פקודה לריבוזום לייצר אותו. זיהו אותו שליח RNA מהר מאוד בתחילת המגפה, וקל לייצר אותו במעבדה – מה שגם יועיל אם יש מוטציה חשובה של הנגיף.

ה- mRNA חודר לתוך תאי השריר, ונותן להם הוראה לייצר את אותו מפתח של הנגיף. יש להדגיש שאותו mRNA אינו יכול לחדור בתוך הגרעין ולבוא במגע ב-DNA. אי אפשר להחדיר הוראות מאגר לתוך המאגר כדי לשנותו. אותו mRNA הוא מאוד שברירי ומתפרק מהר מאוד.

השיטה הזאת של שליח רנ"א אינה כה חדשה. המחקר החל לפני 30 שנה אצל עכברים, ועל הניסויים האלה מתבססים ניסויים של חיסונים נגד כלבת או שפעת, אבל זו הפעם הראשונה שמשתמשים בו בהיקף כה גדול. על פי רוב, פיתוח חיסון עם תהליכי הבדיקה, לוקח 10 שנים. אם כן, כיצד הפעם היה כה מהיר? אכן, זירזו את תהליך הבקרה, אך בלי לזלזל באף הוראת זהירות. הא כיצד? א. נהנו ממחקרים קודמים של נגיפים אחרים ממשפחת הקורונה, שגרמו למגפות בשנות תשס"א ותשע"ב. ב. נהנו מתקציבי ענק. ג. זיהו מהר בכל העולם כולו את ה-RNA השייך. ד. קיצרו את התהליכים האדמיניסטרטיביים. ה. מצאו מתנדבים רבים עבור הניסויים.

אם כן, האם הוא מועיל? המחקר הראשון על הפייזר נעשה על עשרות אלפי משתתפים ופורסם ב-New England Journal of Medicine.

זה היה מחקר על פי הכללים החמורים של מחקר אקראי מבוקר כפול סמיות. אקראי – כלומר, שהמשתתפים נבחרו בצורה אקראית כדי לקבל חיסון או פלצבו. כפול-סמיות – כלומר, שלא האדם הנחקר ולא החוקר יודעים אם קיבל חיסון או פלצבו.

אם כן, 36621 אנשים, קיבלו מחציתם חיסון ומחציתם פלצבו. אחרי חודשיים מעקב, היו 162 מקרי קורונה אצל הפלצבו לעומת 8 אצל החיסון, כלומר הצלחה של 95%. בצד פלצבו, זה התפתח באופן חמור אצל 9, ובצד חיסון, רק 1. אם כן החיסון מועיל גם כדי למנוע סיבוכים חמורים.

באשר לתופעות לוואי, הם כאב במקום ההזרקה, עייפות, כאב ראש וחום – הן נעלמות אחרי 3-2 ימים. הן מופיעות יותר אצל צעירים.

אך נותרו כמה שאלות.

א', אינינו יודעים אם במשך הזמן לא יופיעו תופעות לוואי נדירות, כגון 1 על 100,000. לכן יש להמשיך את המעקב אחרי החיסון.

אכן גילו תגובות אלרגיות, ובמיוחד אצל אנשים עם בעיות של אלרגיה.

ב', אין מידע לגבי ילדים, נשים בהריון, ובעלי כשל חיסוני.

ג', אינינו יודעים כמה זמן החיסון מעניק חסינות.

ד', אמנם החיסון מגן מפני זיהום חמור, אך אינינו יודעים אם הוא מגן על הדבקה בלי תסמינים.

ה', גם אינינו יודעים אם הוא ממעט את הסיכון של העברת המחלה ממי שחוסן למי שלא חוסן. אנחנו רק יודעים שהוא מגן מפני הופעת המחלה עם תסמינים.

אם כן, האם להתחסן?

א', זו הכרעה אישית, שיש לשקול בכל אדם לגופו. למשל, סכנת המות גדלה עם הגיל. הסיכון פי עשרות לעומת צעירים. מצד שני, יש סיבוכים הפוגעים גם בצעירים, כגון כאבי פרקים, קשיי נשימה, כאבי ראש, אובדן חוש הטעם והריח, במשך חודשים לזמן לא מוגדר.

ב', זו גם החלטה חברתית כוללת: מות של מבוגרים, פגיעה בחיי החברה ובכלכלה. החיסון פותח תקווה לפתור כל אלה.

אם כן, יש פנים לכאן ולכאן. השאלה היא מה שוקל יותר. כמובן, הרבנים אינם רופאים, אך ההלכה אומרת ללכת על פי רוב הרופאים, כלומר הזרם המרכזי ברפואה.

לפי זה, יש להתחסן.

וגם אנו הפשוטים, רואים שאם שוקלים את בעיות החיסון לעומת בעיות הקורונה, עדיף להתחסן.

וד' ישלח רפואה שלמה לעם ישראל.