מלחמת עולם

אנו נמצאים עתה במלחמת עולם הכי גדולה שהיתה אי פעם. לא נגד איראן, לא נגד הערבים. אלא מלחמות קטנות יחסית, שנתגבר עליהן, בחסדי ד' עלינו. אלא מלחמה עולמית רוחנית נגד תרבות המערב, שהיא מסוכנת לאין ערוך, לנו ולכל המין האנושי.

מלחמתם זו מחמירה מיום ליום. זו מלחמה נגד הטוב, נגד היושר, נגד הצניעות, נגד המשפחה, נגד האמת. בעצם, זו מלחמה נגד ד', כמבואר בתהילים פרק ב. אותו רוע תוקף את הטוב בכל הדרכים האפשריות, בעוצמה גדולה, בהתמדה גדולה ובעורמה גדולה. אכן עורמה גדולה, כי אותו רוע מתחפש לטוב. אותו רוע מדבר בשם חופש האדם, שוויון האדם, אושר האדם, ושאר מליצות שקריות, שהרי באמת הוא מביא שעבוד, השפלה ואומללות. אך הוא מתעטר במילים יפות, כמו נמרוד בזמנו, או כמו מלאכו של עשיו, שם מחלוקת אם נראה כתלמיד חכם או כמו ליסטים, ותלמידי הגר"א פירשו: תלמיד חכם כלפי חוץ ולסטים מבפנים.

אכן גם בימינו לומדי תורה רבים נופלים בפח הזה, מתבלבלים, קוראים לרע טוב ולטוב רע. לא מרצון רע, חלילה, אלא מחוסר ראיה חודרת.

ולמה דווקא השקר הזה תוקף בכל עוצמתו? כי הוא רואה שהאמת הולכת ומתפשטת בעולם לאיטה, שהעולם מזדכך לאיטו, שהתורה כובשת עולמות לאיטה, שעם ישראל קם לתחיה לאיטו. ולכן הרוע מתפחד, מתעלף, מתלחץ ולוחם בשאריות כוחותיו.

ברור שאנו ננצח במלחמה זו, כמו שניצחנו במלחמות דומות לכל אורך הדורות. אך אין זה מרשה לנו להיות שאננים, אלא עלינו להשיב מלחמה במסירות רבה, כי ד' פועל על ידינו ומתוכנו.

הרוע העולמי נאחז באותה טענה שקרית החוזרת על עצמה: אמונה בד' ועבודת ד', לא אושר יש בה, אלא חידלון חיים. זה השקר הכי גס שאפשר לומר. אדרבה, רדיפת התענוג הבלתי מרוסנת, היא המביאה כיעור ופיגור. ולא לשוא אמרו רבותינו: הוא היצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המות. היצר הרע משטין על כל טובה ומביא מות. בדורות קדמונים, אותה תרבות אלילית מרושעת, המכונה היום תרבות המערב, היתה לוחמת בכח, עתה היא לוחמת במוח, כדברי ישעיהו הנביא (נד, יז) המובאים באגרת תימן לרמב"ם: "כל כלי יוצר עליך, לא יצלח, וכל לשון תקום איתך למשפט, תרשיעי". ב"ה, לא ינצחו, לא בכלי נשק, ולא בכלי לשון. ודאי סופנו לנצח, אבל זה מצריך מאמץ גדול של אמונה ושל גבורה, שהרי אותן השקפות עולם, הן פנטיות ואלימות. ודאי הן דוגלות בחופש ובהכלה, אבל באמת הן רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. הן לא סובלות כל מחשבה שונה משלהן ולוחמות נגדה בכל האמצעים האכזריים ביותר של אלימות מוסווית.

אמר שר הפרופגנדה הארור של גרמניה נאצית: אם חוזרים על שקר די פעמים, הוא יהפוך לאמת, ומצליחים לבלבל אנשים ישרי לב, אפילו בדברים פשוטים, כגון אין הורים וילדים, אין איש ואשה, הכל דייסה אחת. וכל הסירחון הזה מוגש בעטיפה יפה.

כידוע כל זה אינו במקרה, כמו ששום דבר אינו במקרה, אלא על פי סדר ההנהגה האלוהית. מטרת נסיונות אלה, היא להעמיק ולברר יותר את יסודות האמונה, ולטהרן מכל סיג דק. כאשר יענו אותה, כן תרבה וכן תפרוץ.

וכמובן, איננו שונאים יהודים אלה, אלא את דבריהם. יש להבדיל בין חילוקי דעות לבין חילוקי לבבות, בין הנושא והמושא. ודאי אנו אוהבים את כל עם ישראל, אך יחד עם זה לוחמים עד חורמה נגד כל דעה מושחתת. אנו אוהבים ואנחנו עצובים, השכינה עצובה, ד' עצוב. אנו עצובים על אותם יהודים, שמחפשים אושר ומוצאים חלאה, ולכן שוקעים בהנאות שקריות ומתועבות.

השטן הולך ומרעיל את הנפשות ואת המוחות, ומתעה אנשים מהדרך הנכונה מלאת האור, לדרך התחתית של ספירת כסף וספירת הנאות. זו טרגדיה נוראה.

ואנחנו תלמידי אברהם אבינו ומשה רבינו, נמשיך להילחם למען ד', עד אשר יתקיים ומלאה הארץ דעה את ד', וביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.