האלימות הערבית

שאלה: כיצד להתייחס לאלימות הערבית כלפי אזרחים תמימים שעוברים ברחוב לתומם? מה הפתרון?

תשובה: 1. אין זו בעיה חדשה. היא קיימת מאז קום המדינה, וגם מתחילת שיבת ציון. גם בגלות הערבים עשו לנו פוגרומים בלי סוף. הסיבה פשוטה: האדם אמנם נברא בצלם אלהים, אבל יש בו גם נפש חייתית.

2. כמובן, לא כל הערבים אלימים, יש מתנהגים בצורה ראויה, או בגלל שהם מוסריים, או בגלל שהם מפחדים מכוחות הביטחון.

3. הפתרון פשוט: כוחות הביטחון שלנו – משטרה, צבא, משמר הגבול, שב"כ, אנשי שמירה ועוד. ב"ה, הם עושים מלאכתם נאמנה. כמובן, תמיד אפשר לעשות יותר טוב. אבל אי אפשר שכל תקציב המדינה ילך לביטחון ושכל האזרחים יהיו שוטרים.

4. יחד עם זה, יש להיות ריאלי ולהבין שאי אפשר לאטום את הטרור הערבי לגמרי, אלא אם כן נצמיד שוטר לכל ערבי. אמר שר משטרה אחד: איני יכול להבטיח לכם שלא יהיו יותר אירועי טרור, אך אני יכול להבטיח לכם, שהפושע ייענש קשות. וכמובן, זה יוצר הרתעה.

5. וכמובן כוחות הביטחון שלנו עושים מלאכתם במסירות רבה ובכשרון רב. יש בארצנו פחות נרצחים למאה אלף תושבים, מאשר ברוב המדינות התרבותיות בעולם. עיין ויקיפדיה: List of Countries By Intentional Homicide Rate. ולצערנו רובם לא נרצחים על ידי טרוריסטים, אלא על ידי יהודים. שלא לדבר על 300 הרוגים בשנה בתאונות דרכים, ו-8000 לשנה על ידי עישון, כאשר שישית מתים מעישון סביל. אז אנא לראות הכל בפרופורציה.

6. אך באשר לערבים שאינם רוצחים, יש לזכור כלל גדול בטרור: אחד רוצח, כי עשרה מאשרים טרור במילים, ומאה מאשרים בשתיקה. אנחנו לא נגד שערבים יגורו במדינתנו, אך כמובן בתנאי שאינם עסוקים ברצח או בהריסת המדינה. זה דבר פשוט. לכן כל הערבים הטוענים שאינם בעד הרס המדינה, עליהם לגנות בפה מלא את הטרור הערבי בארצנו, ולהילחם נגדו בכל תוקף.

7. לאור כל זאת, לאור הפרופורציה והפרספקטיבה, אין לנו להיתפס לבהלה ולייאוש. זה מאוד מסוכן לעם הנמצא עם אויבים רבים לשקוע בפינוק ובבכיינות. נזכור את שיר הלחי "חיילים אלמונים: "אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים, יקברונו בלילה בלאט. במקומנו יבואו אלפי אחרים, ללחום ולכבוש עדי עד".

אשרינו שזכינו למדינה בחסדי השם עלינו