עשר מחשבות על עליה להר הבית

א', אין שום מצוה ברורה לבקר בימינו בהר הבית וקל וחומר שאין חובה.

ב', אין שום מקור ברור לכל שיש מצוה להתפלל בימינו על הר הבית וקל וחומר שיש חובה.

ג', אין מקור לכך שיש לבקר בהר הבית מדין כיבוש. בכל מלוא רוחב הארץ יש מצות ישוב הארץ, להקים ישובים, ומצוות ישוב הארץ, לגור שם. אבל הר הבית נשלט באופן מוחלט על ידי כוחות צה"ל, לא פחות מאף מקום אחר בארץ ואף יותר. לא נוכחות שם קובעת את בעלותנו על מקום זה. אדרבה, אם הכניסה היא הוכחת בעלותנו, אז כניסה לאזור צדדי, מהווה חס וחלילה ויתור על השאר.

ד', במשך כל הדורות גדולי ישראל לא עלו להר הבית, ולא בגלל שלטון הגוי אלא מעצם הדין, וכן אחרי מלחמת ששת הימים (מלבד טענות לא ברורות על מקרים בודדים חריגים). אנו לא יותר צדיקים מהם ולא יותר חכמים מהם ולא יותר ציונים מהם.

ה', הגבולות המדויקים של הר הבית, שנויות במחלוקות רבות. יש 11 שיטות ארכיאולוגיות, שכל אחת חולקת על השניה, ואי אפשר לדעת מאומה.

ו', גם בימינו יש גם מצות מורא מקדש: אסור לשוחח שיחת חולין, לדבר בטלפון, לאכול ולשתות, לעשות טיול כדי לראות, וקל וחומר טיול משפחתי עם ילדים, לצלם את עצמנו, וקל וחומר אנשים מפורסמים להצטלם שם. בענין זה, הלב נשבר היום לרסיסים מהמצב שם.

ז', הר הבית אינו בית כנסת פרטי של יחידים צדיקים, אלא כלל ישראלי. יש לעלות עם כלל ישראל ובהסכמת כלל ישראל.

ח', המתגעגע לשכינה, ורוצה שהיא תשרה עלינו, בשביל זה הלכו לכותל כל הדורות, ושכינה לא זזה מהכותל המערבי.

ט', החולק על הרבנות הראשית ועל גדולי ישראל, מהדור הזה ומהדורות הקודמים, זו חוצפה וגאוה, ושם השכינה לא שורה.

י', כדי לקיים "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלהים, צמאה נפשי לאלהים" (תהילים מה), "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד'" (שם פד), כותב מסילת ישרים שיקיים מצוות בהתלהבות.