עם המבט קדימה

מה לחשוב על ממשלתנו הנוכחית? התשובה מורכבת – בניגוד להרגלם של רבים לחשיבה פשטנית. אין זו הממשלה הגרועה בעולם וגם לא המיטבית בעולם. היא לא הגרועה, כי יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו סדר. כולנו זוכרים את תקופת השופטים, כאשר כל איש הישר בעיניו יעשה, והיתה אנרכיה מסוכנת.

לכן נמשיך ללכת לצבא, לציית למשטרה, ולשלם מיסים כהלכה. אבל בד בבד, נפעל – כמובן באורח חוקי ומוסרי – לכינון ממשלה טובה יותר, שכן, די לתמצת במילה אחת: הממשלה הזאת היא נסיגה מ"מדינה יהודית", כשם ספרו המפורסם של הרצל. לו רצינו מדינה רב-לאומית, הציונות היתה מיותרת, יכולנו לגור באמריקה.... ולא נכנס לפרטים, כולם יודעים, שיש לממשלה זו מגמה שיטתית להרוס את הסטטוס קוו.

בכל זאת עלינו לשמוח במה שיש, אך לעמול, להיאבק ולהשלים את מה שאין. אין שום תועלת לבכות, להתאמלל, לקלל, או להעליב. אין שום תועלת להסתכל כל הזמן אחורה, ולגרד פצעים, איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו. אלא יש להביט קדימה. אחריות כבדה מדי מוטלת עלינו במדינתנו כמו כלכלה, ביטחון ועוד. משל להורים שמתגרשים, מה שעצוב וקשה מאוד, אבל בכל זאת עליהם להישאר חברים, לטובת הילדים. אם הם ממשיכים לריב, מי שישלם על כך, יהיו הילדים. כך גם אנו במצבנו העכשווי חייבים להיות מגובשים, כל עם ישראל.

כלל גדול בהיסטוריה של היחיד ושל הכלל: לא להישבר כאשר הדברים אינם כפי רצוננו, אלא להמשיך ולסחוב קדימה. בספר קהלת יש הדרכות רבות בכיוון זה. בין השאר יש הרשימה של 28 עתים: עת ללדת, עת למות, עת לנטוע, עת לעקור נטוע ועוד. לא אנו בוחרים את העתים , אך אנו בוחרים כיצד להגיב .

יש טוענים שממשלה זו אינה חוקית, ואין היא ממשלה כלל שכן אינה מבטאת את רצון העם. זו אי ידיעה שורשית של תהליכים פוליטיים. הרי מדינתנו אינה דמוקרטיה ישירה, כמו בקיבוץ שכל החברים מצביעים יחד על כל נושא, או כמו אתונה ביוון העתיקה. אלא זו דמוקרטיה ייצוגית, שבה אנו בוחרים את נציגנו, ואחר כך הכל מתנהל על פי הנהוג בעולם הפוליטי, על כל ההשלכות והסיבוכים האפשריים, כולל המצב שנוצר היום. משל למה הדבר דומה, בלי ספק דוד היה לעילא לעילא מאבשלום, אך זה האחרון גנב את לב העם. אם כן, מי המלך האמיתי? חז"ל אומרים שזה אבשלום, ואם דוד היה צריך להביא קרבן מסוים, היה עליו להביא כבשה של יחיד ולא כבשה של ציבור. ב"ה, בסוף הוא כמובן חזר.

ויש גם שאלה מרכזית השייכת לפילוסופיה הדתית: מי יצר מצב זה, רבונו של עולם או הפוליטיקאים, או בנוסח יותר כללי, המציאות היא פרי ההשגחה הפרטית או פרי הבחירה החופשית? תשובה: שניהם. שמא תאמרו: זו סתירה לוגית! יתכן, אך רבונו של עולם אינו כפוף לחוקי הלוגיקה, אלא הוא יצר אותם. ההסבר הבהיר ביותר הוא, שד' קובע את המטרה, אך האמצעים הם בידי הבחירה החופשית של האדם, כדברי מרן הרב קוק בעין איה שבת לגבי ועשית מעקה לגגך.

פילוג הממלכה, היה האסון הכי גדול עד לחורבן בית ראשון, והוא נגרם מפני שרחבעם סירב להקשיב בענווה אל העם. אבל כתוב שהסיבה היתה מאת ד'. אכן עוד לפני שזה קרה, כבר הודיע הנביא אחיה השילוני, שיהיה פילוג, בין שאנו מבינים למה, בין שאיננו מבינים. כך, על מאורעות היסטוריים רבים יש לומר: מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.

באשר לשאלה הנפוצה: האם נאמר את התפילה לשלום המדינה? ודאי. מה אשמה המדינה. הפירוש של מדינה, היא ארץ תחת שלטון עם. זו מצוה גדולה וברכה גדולה. אשרינו שאיננו תחת שלטון טורקים או בריטים, ובגלות סטלין או היטלר. אלא יש מי שמאוכזב מהממשלה, התוהה אם לומר: "שלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך". אדרבה, מי שחושב שהם מנהיגים חשוכים, צריך לומר פעמיים תפילה זו, למען יזכו לאורה.

זה הכלל: לשמוח במה שיש, ולהיאבק על מה שאין. אבל להיאבק באהבה ואחווה ושלום ורעות, כי אנשים רֵעים אנחנו.

כמובן, עם כל ערכה, הפוליטיקה אינה תרופה נצחית, אלא עזרה ראשונה. הריפוי העמוק של האומה, יבוא מתוך ריבוי אהבה ואמונה.

תודה רבה, ריבונו של עולם, שנתת לנו מדינה: ביטחון, כלכלה, תורה, ממשלה, - תחיית האומה בארצה על פי תורתה.