לא לקטרג

שאלה: יש היום אנשים שלא אכפת להם מעם ישראל ולא מארץ ישראל ולא מתורת ישראל. האם הם בחזקת פושעים או רשעים?

על אף המצב הקשה היום אסור לנו לעורר קטרוג מן השמים.

בני ישראל במצרים השחיתו דרכם כמעט לגמרי, ביטלו ברית מילה, קלקלו בעריות (יחזקאל כג ב), ובכל זאת כאשר אמר משה רבינו: "הן לא יאמינו לי" (שמות ד א), השיב לו ריבונו של עולם: הם מאמינים בני מאמינים! אבל אתה אין סופך להאמין. ונענש לאלתר, "והנה ידו מצורעת כשלג" (שם שם ו), כי "החושד בכשרים לוקה בגופו" (שבת צז, א).

בימי אליהו הנביא, בני ישראל היו כולם עוברי עבודה זרה, לבד משבעת האלפים, כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל פה אשר לא נשק לו (מלכים א, יח יט). בכל זאת כאשר אליהו הנביא לימד עליהם חובה, ואמר: "קנא קינאתי לד' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל" (שם יט י), נזף בו ריבונו של עולם: (מדרש שיר השירים רבה א ו) - עד שאתה מלמד חובה על ישראל, לך וקטרג על אומות העולם ועל דמשק.

כן בזמן ישעיה הנביא, הרבו עוונות, היו בהם עובדי עבודה זרה, שופכי דמים, מחללי שם שמים ובוזי מצוות. ובכל זאת, רק מכיוון שהנביא אמר: "ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (ישעיה ו ה), מיד ציווה הקדוש ברוך הוא למלאך לקחת גחלת, ולשרוף את שפתיו כדי לטהרם. "הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר" (שם ו ז). וחז"ל דרשו את הפסוק "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה" (פס' ו) "רצפה – רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דלטוריא על בני" (שיה"ש רבה שם), ולא התכפר לישעיהו, עד שהרגו מנשה (יבמות מט ב).

הקדוש ברוך הוא אינו אוהב שמקטרגים על בניו. מעשה באחד שהיה קורא את הפסוק "הודע את ירושלים את תועבותיה" (יחזקאל טז ב). אמר לו רבי אליעזר: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים, צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (מגילה כה ב).

הקדוש ברוך הוא אוהב שמלמדים סנגוריה על עם ישראל. זה היה כוחו של גדעון בן יואש. הוא אמר לד': "בי אדוני ויש ד' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת"? (שופטים ו יג), הרי התשובה ברורה: כי חטאנו. אך זאת לא רצה גדעון לומר אלא הדגיש: "ויש ד' עמנו". השיב לו ד': "לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין. הלא שלחתיך" (שם שם יד). גדעון לא היה אדם עם עבר מפואר של חכמה ושלטון. במה זכה להיות מנהיגם של ישראל ולהצילם בעת צרה? בכך שנתן בהם אמון, אהב אותם והעריך אותם.

בספר הזוהר שואלים מה ראה נח שלא ביקש רחמים על דורו? כי בעצמו לא חשב להימלט. ובכל זאת היה צריך לבקש רחמים על העולם לפני ד', שנוח לו שמדברים טוב על בניו. מנין? מגדעון שלא היה צדיק ולא צדיק בן צדיק, וכיוון שדיבר טוב על ישראל, אמר לו ד': לך בכוחך זה והושעת את ישראל מיד מדין. מהו כוחך? בזכות הטוב שדיברת על בני, יהיה לך כוח רב כדי להצילם. ואכן הוא זכה להיות שופט עליהם ולהצילם מיד מדין (זהר חדש פ' נח כט א).

נזכה אף אנחנו לראות את הטוב שבעם ישראל, לדבר על הטוב שבעם ישראל, ללמד סנגוריה על עם ישראל, ולעורר מן השמים סנגורים על ישראל.