מדרכי ההשגחה

שאלה: אם אמנם יש השגחה אלקית על כל דבר גדול או קטן. אם כך למה ללכת לרופא, כי אם ד' גזר שיחיה, יחיה בלי רופא, ואם גזר שימות, ימות גם עם רופא?

תשובה: ודאי שאין לטעון כך. אם ננהג בדרך זו, כותב הרמב"ם, גם לא נאכל. כי אם ד' גזר שנחיה, נחיה גם בלי מזון, ואם גזר שנמות, נמות גם עם בטן מלאה. לכן "כשם שאני מודה לד' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך אודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה" (פירושו על המשניות, פסחים ד י).

במילים אחרות: בעולם פועלות סיבות שונות שאי אפשר להתעלם מהן. ריבונו של עולם אינו תמיד הסיבה הישירה לכל דבר, אלא הוא הרבה פעמים סיבת הסיבות, עילת העילות, או בלשון אחרת - מסבב הסיבות. הוא יתברך "משיב הרוח ומוריד הגשם", דרך חוקי הטבע. א-להים הוא בגימטריה - הטבע. הוא בעל-הבית על הטבע. הר"ן, רבינו נסים גירונדי, מסביר שמותר לומר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" בתנאי שזוכרים "את ד' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח יז-יח). לא כתוב שד' נותן לך את החיל ואת ההון, אלא את הכוח לעשות חיל שהוא סיבה אמצעית (דרשות הר"ן, תחילת הדרוש העשירי).

ריבונו של עולם הוא סיבה ראשונה, אך הוא פועל דרך סיבות אמצעיות, כגון הטבע ושכלו של האדם. וכפי שמסביר הרמח"ל, שהקפדה על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד טו), אינה סותרת בטחון בד'. "ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא עושה נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו".

שמא תאמר: ריבונו של עולם הוא סיבת הסיבות, אך אחרי אשר מסר את ההנהגה לסיבות האמצעיות, הן רצות מעצמן וחומקות מההנהגה העליונה? לא כן. כל רגע ורגע, ריבונו של עולם שולט בכל הסיבות. כך כותב הרמח"ל: "...והאדון ברוך הוא, הנה הוא משגיח על כל אלה הענינים, כפי מה שבראם, דהיינו, על הכחות הנבדלים בראשונה, ועל כל השתלשלותם כפי מה שהוא באמת, וכן הוא משגיח גם כן על הפקידים שהפקיד על הנמצאות" ("דרך ד'", ח"ב פ"א ס"ב).

כך סידר ריבונו של עולם בשמים בתי-דין שקובעים כל העניינים של מטה, "והנה הוא יתברך שמו מופיע בכל הסנהדראות האלה ומשפיע בם ומעמידם על תוכן הענין שבאמת, שיצא המשפט לאמיתו" (שם, ח"ב פ"ו ס"ב).

זה הכלל, אין מקריות בעולם, כדברי הרמב"ם בהתחלת הלכות תענית, אלא הכל מד'. כן כותב רבי פנחס אליהו מווילנא: "צריך שתאמין כפי המקובל הצדק והמסורה הנאמנה שהקדוש ברוך הוא ממכון שבתו משגיח על פרטי פרטי הדברים אצל בן אדם, אין דבר קטן או גדול, אשר קרך בדרך או בעיר, בבית או בשדה שאינו בהשגחה נפלאה ומצומצמת מאת האלהים והוא משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ודלתי שמים על כל פרטי הדברים כקטן כגדול" ("ספר הברית" ח"ב מאמר יב פ"ג).

וכתב מרן הרב קוק: "עם כל ההכללה האדירה של אין קץ ותכלית, של ההויה בכללותה, אין ההשגחה הפרטית נגרעת במאומה, והוא, אדון עולם, אלי משגיחי הפרטי, כאילו לא היו לו בעולמיו כי אם אני" (עולת ראיה א מח-מט).