מטריאליזם שטחי

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: יש פרופסור להיסטוריה מפורסם שטוען, שהאל, גן העדן, המוסר הן פיקציות שהאדם המציא לטובתו. שאם מחפשים בגוף האדם, מוצאים תאים, דם, דנ"א, וכדומה ולא מוצאים ערכים מוסריים, זכויות אדם או חופש אדם.

ת: טענות מטריאליות ישנות. אך לפחות בעבר, הן היו מלאות עומק פילוסופי מסויים, אך הפעם זה רדוד לגמרי.

ש: אבל הוא מדבר בצורה קוהרנטית, שכלית, הגיונית, ניתוחית?

ת: לא. כל דבריו הן ספקולציות, ללא הוכחות. איך הוא יודע שאין נשמה. נכון שאי אפשר למצוא אותה בגוף, ולהוכיח מתוכו שהיא קיימת, אך גם אי אפשר להוכיח להיפך.

ש: הוא טוען שאין ערכים מוסריים, כגון אהבת הבריות, צדק, חיפוש משמעות, והם רק הבניה דמיונית המאפשרת הישרדות במספר יותר גדול של קבוצות. יש רק חוקי טבע, חומר ורצון לשרוד.

ת: גם זה לא חידוש. בכל דור, המטריאליזם לובש צורה ופושט צורה. ריק. ניהיליזם. חנק. חוסר עומק. הכל שוה. כצדיק כרשע.

ש: מי למשל?

ת: הרבה. בתקופה הקדם-סוקראטית, דמוקריטוס טען שהכל אטומים, גם רוח האדם מורכבת מאטומים. אחריו, מפורסם, אפיקורוס, שהוא עבורנו דגל הכפירה, והפך למילה נרדפת לכופר. הכל חומרי. גם הנפש חומרית.

ש: אז מה הוא מציע?

ת: להנות. בלטינית: Carpe Diem. תפוס כל יום בהנאה. איני יודע יוונית. כשאדם מת, האטומים נפרדים והנפש נעלמת.

ש: הכל הבל וריק?

ת: יש בכל זאת לימוד זכות: הם התנגדו לעבודה זרה. כך כתב הרומאי לוקרטיוס Lucretius.

ש: מה יותר גרוע?

ת: בישיבות נוהגים להשתמש בפתגם: זה טריפה וזה נבלה.

ש: אולי נדלג לתקופה המודרנית.

ת: כן. לפני שלוש מאות שנה, הגיע הפילוסוף הצרפתי דה לה מטרי De La Mettrie, שתיאר את האדם כמכונה: האדם-מכונה. אין נפש ורוח לא גשמיים, אלא הכל חומרי מכני. הגוף מורכב מחלקים חומרים לבדם הנעלמים במותו. אחריו, הפילוסוף הגרמני-צרפתי ד'אולבאק D'Holbach, שטען שלא קיים שום דבר מעבר לטבע, וכל השאר הוא דמיון.

ש: ואיך אנו יכולים להוכיח שיש רוח, נשמה, אלהים?

ת: ודאי יש הוכחות פילוסופיות, אך אינינו זקוקים להן. אלא כשיטתו של רבי יהודה הלוי, החוש האמוני מעיד על כך. כך כתב רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "החיות הישראלית": "קץ שם לחושך. וכן כל אותם תעתועי המכאניזאציה והאגוצנטריזאציה, לגבי מהלך חיי האדם, עד למחתרות של 'מתחת להכרה', לדרגותיהן וגווניהן, הרי נעצרים ובטלים הם בפני החזיונות הנפלאים והשגיאים של מבחר פריו, של גדולי האדם והעם, של אדירי המדע והמוסר, הרגש והרצון, הדמיון והמעשה, של צדיקים עליונים, של אנשי קודש נשגבים..." (לנתיבות ישראל א, קיט).

ש: וכל הפילוסופים המודרנים גם היו מטריאליסטים?

ת: בודאי שלא. הלוחם הגדול היה קאנט. הלכו בעקבותיו הפילוסופים האידאליסטים, פיכטה, הגל, שלינג. ושכחתי את לייבניץ. מותר לחלוק עליהם, אך אין זה מן היושר לדלג עליהם ולא להשיב לטענותיהם. אמרנו: מטריאליזם שטחי.

ש: אבל לא רק הרוח קיים, אלא גם החומר. איך הם מסתדרים יחד?

ת: זה נקרא הבעיה הפסיכו-פיזית. כבר הרמ"א הזכיר אותה לגבי ברכת אשר יצר: "ומפליא לעשות", קושר דבר רוחני בדבר גשמי" (שו"ע או"ח ו, א הגה), כלומר שזה פלא. וכבר קדם לו הרמב"ן. ועיין באריכות המאמר הנ"ל של רבנו הרב צבי יהודה.

ש: אבל חייבים להודות שהחומר נראה יותר קיים מהנשמה, מהרוח, מהקודש.

ת: זה השקר הכי גדול שבעולם, כמו שכותב מרן הרב קוק: "בקטנות הדעת מונח ארס פנימי, שנדמה על ידו, שכל הנתקה מן החול אל הקודש היא דחיה מישות אל אפסיות. ואף על פי שההודאה החיצונה מנגדת לזה מצד קבלת האמונה, שמסעדת את כל כושל, גם הנשפל בקטנות, בכל זאת בעצמיותה של ההכרה חסר זה היסוד המאיר, המזהיר את נשמת האדם בתוכיותה, שעל ידו הנשמה טבועה כולה בהכרתה העליונה, שכל הנתקה מן החול אל הקודש היא בריחה מחורבן ואפסיות אל הישוב המילוי והישות הכבירה והאיתנה, אלא חיי החיים בעוצם מקוריותם, והזרמת שפעתם ההומיה, מלאת המנוחה והעז" (אורות הקודש ב, עמ' שח).

ועוד כתב: "מהו הדבר הנוטל את טעם החיים מההגיון העליון, מהו הענין המרעיל את הנפשות, שלא יחושו את נועם הקודש, את אור ד', ולא יבססו את כל מעשיהם ושאיפות חייהם על פיו, רק אותו הדמיון המתעה, המראה את הוד האצילות בתורה שוממה. ואת כל המהומה שבחיים באורה מיושבת ובנויה, מה שהוא השקר היותר מסואב שבעולם" (שם עמ' שי).

ש: ובסיכום?

ת: בראשית ברא אליהם את השמיים ואת הארץ... ויפח באפיו נשמת חיים...