אדונים נכבדים על כסאות מרופדים

סליחה שאנו מפריעים לכם, אדונים נכבדים היושבים על כסאות מרופדים של ממשלתנו. כנראה אתם זוממים לגרש אותנו בכוח מאדמותינו, כפי שעשו בעבר ממשלותינו.

אבל אנחנו יותר מדי אוהבים את ארצנו כדי לשתוק. אנו אוהבים ואוהבים את חומש, את הגבעות ואת החוות, את הישובים ואת המאחזים. כל רגב מהם הוא אוויר נשמתנו, כל פירור אדמה הוא קדוש לנו.

אדונים נכבדים היושבים על כסאות מרופדים, כנראה אתם חושבים שאדמותינו הן בבעלותכם, ואתם רשאים לנהוג בהן כרצונכם, למכור, להעביר לאויבים ולגרש יהודים. טעות. הארץ שייכת לעם ישראל ההיסטורי של כל הדורות, לדורות שהיו לפנינו ולדורות שיהיו אחרינו.

אדונים נכבדים היושבים על כסאות מרופדים, סליחה שאנו מפריעים לנוחיותכם, אך אולי יורשה לנו להזכיר לכם שבעבר ארבעה יהודים נרצחו על ידי מחבלים בחומש, ועתה עוד נשמה יקרה של יהודים. "וארשתיך לי בדם". זה נראה לנו קצת מוזר שאתם סוחרים בדם.

אנו מודים, אינינו כמוכם, יושבים על כסאות מרופדים. אנו תמימים. כן ,אנו מודים, שאנו תמימים. אנו לא מבינים בקומבינות, בעסקים ובמסחרים. אך אנו מעדיפים להישאר תמימים, ולא להרעיל נפשנו בכל אלה החשבונות הבזויים.

דעו לכם, אדונים נכבדים היושבים על כסאות מרופדים, אחרי מאה ועשרים, תחלפו מן העולם כענן, וכסאותיכם יישארו מיותמים. אז כאשר ההיסטוריה תשאל אתכם: מה עשיתם, מה בניתם? – תוכלו להשיב: גירשנו יהודים, גירשנו אידיאליסטים, גירשנו מתיישבים, גירשנו, גירשנו.

כנראה, אדונים נכבדים היושבים על כסאות מרופדים, אינכם מבינים את חלומותינו. בשוב ד' שיבת ציון היינו כחולמים, ואותם חלומותינו הולכים ומתגשמים. אם חשקה נפשכם בחלומות בלהה, רחמנות עליכם, אך אל תעיזו לנגוע בחלומותינו.

אינינו מתייאשים. יודעים אנחנו שכל חלומותינו יתגשמו. ואולי כבר לא תהיו איתנו. אז בינתיים, הישארו דבוקים בכסאותיכם המזוהמים. אנו מעדיפים טהרה, אור, בניה, שמחה, אדמה, אומה.