גבורה מול פיגועים

שאלה: כיצד להגיב מול הפיגועים בזמן האחרון, ששוברים את הלב, ומחלישים את המורל? אולי להשבית פעילויות כמו טיול בית ספר?

תשובה: ראשית, אנו בעת מלחמה ואסור לפחד. ולא רק מאז קום המדינה, אלא מאז תחילת שיבת ציון לפני 140 שנה, אנו במלחמה, הן מלחמה צבא מול צבא, הן מלחמה מול מחבלים. אין הבדל, כל אזרח חייל, וכל קילומטר גבול. אסור לפחד, הפחד מחזק את האויב. כאשר הוא רואה שהוא משבית את חיינו, הוא שש למשבתנו, מוסיף תיאבון רקוב לפגוע עוד. כאשר הוא רואה שאנו בוכים, הוא משפשף ידיו בהנאה וממשיך בזממו המתועב. לכן, עם כל הכאב בפנים, אין לשנות שום דבר בחיינו, אלא עסקים כרגיל. אפשר להזכיר השיר "חיילים אלמונים" של הלח"י: "אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים, יקברונו בלילה – בלאט, במקומנו יבואו אלפי אחרים, ללחום ולכבוש עדי עד".

שנית, יש לראות הכל בפרופורציה. נכון שנפש אחת מישראל שקולה כעולם מלא. אך אין זו הפתעה שיש בעולם רשעים ורוצחים. אבל סבלנו לאין ערוך יותר בגלות בכל מיני פוגרומים ובשואה. כל אחינו שנרצחו כאן מאז שיבת ציון ועד היום, במשך 140 שנה, זה בערך אותו מספר שנרצח בשואה ביום אחד. ולצערנו כל שנה נהרגים 300 יהודים בארצנו בתאונות דרכים, ומתים מעישון 8000 כל שנה, כאשר שישית הוא מעישון סביל. כמובן, אין זה מנחם חלילה, אבל זה נותן פרספקטיבה.

גם בכל מדינה בעולם יש טרור, גם זה לא מנחם, אלא פתח להודות לד' שאצלנו יש פחות. יש מדד הרצח המכוון, Intentional Homicide Rate, כלומר כמה נרצחו כל שנה מתוך 100,000. הנה כמה מספרים: אמריקות 16.3, אפריקה 12.5, ,אוקיאניה 3, אסיה 2.9. ארצות הברית 5.4 ובמדינתנו 1.5. אכן כוחות הביטחון עושים עבודה טובה. יישר כח של השליחים הנאמנים של רבונו של עולם. ויש לדעת, שהרוב הגדול אינו על רקע לאומני אלא של רקע פלילי.

לכן אנא לא לבכות יתר על המידה, אלא להודות לד'.