ניצוץ הקדושה

[רשם דברי השאלה והתשובה: הרב מרדכי ציון]

שאלה: שמעתי שבפוסט-מודרניזם אין ניצוץ של קדושה, אלא כולו ריק ושלילה. אבל גם קראתי שבכל דבר יש ניצוץ של קדושה, וכן מרן הרב קוק כתב בשמונה קבצים ב שנ.

תשובה: ההבחנה היא האם עבורנו יש ניצוץ של קדושה או לא. כי מבחינת הקדוש ברוך הוא, ודאי יש, ולית אתר פנוי מיניה, בכל דבר יש חיות אלוהית, שאם לא כן, לא היה קיים, כדברי הרמב"ם בתחילת משנה תורה, הוא ממציא את כל הנמצאים, ואתה מחיה את כולם, וכפי שמביא נפש החיים שער ג בשם הרוקח, שהקדוש ברוך הוא לא יבנה קיר החוסם מפניו את הדרך, וגם ברגע שאדם עושה עבירה, ד' מחיה אותו ונותן לו כוח, כדברי הרמ"ק בתחילת ספר תומר דבורה.

אבל, כל זה מבחינתו יתברך, אך מבחינתנו, יש חילוקים. לפעמים אפשר להנות מניצוץ הקדושה, ולפעמים לא. מרן הרב קוק לומד זאת מן הזוהר על הפסוק: אל יבוא בכל עת אל הקודש. לא תמיד אפשר לגשת אל הקדוש ברוך הוא בכל דבר (פנקסי הראיה ד, פנקסי הדפים ג סע' א עמ' רלה). וכן הוא מזכיר דבר שכולו רע, ויש לחסלו לגמרי, והוא שמח על כליונו (אורות הקודש ב עמ' רצא). למשל הוא כותב שאין מה להוציא מן הנצרות, ושקץ תשקצנו, כמו האלילות, בהתנגדות נחרצת (אגרות ד א-קעו. אורות האמונה 36). ולגבי עמלק, יש למחות אותו מתחת השמים, אך יש חלק על-שמימי שאין למחות (מידות הראיה). כאשר נשאל על כך רבנו הרב צבי יהודה מאי נפקא מינה, השיב שאין נפקא מינה, אלא זה ענין של יחס מחשבי. וזאת הייתה הטעות של שאול שהסתכל בניצוץ הגנוז באגג, וחמל עליו מה שהמיט עלינו אסון. אבל שמואל הנביא שיסף אותו לפי חרב ונתן לנמיות לאכול את בשרו כזית כזית (מדרש).

הניצוץ הגנוז שייך לריבונו של עולם, או לנו לעתיד לבוא, או לענקי עולם להבינו על פי נסתר. אך אסון לערבב נגלה ונסתר. אם כן, הפוסט-מודרניזם הוא כמו אם בא אדם להרוג אותך, לא שייך לחשוב על הניצוץ הגנוז בנשמתו, אלא יש לירות בו. בעין איה, בסוגיה של כל האומר שלמה לא חטא, מוסבר שזאת הייתה הטעות שלו, שאפשר כבר להוציא את ניצוץ הקדושה שבעבודה זרה, מה שאמנם שייך לנשמתו העליונה, אבל לא שייך עתה לכלל ישראל, שנצטוה: השחת, שרוף וכלה. וכן בגנזי הראיה על חנוכה, להוציא ניצוצות מיוון, שזה רק לגדולי עולם, וגם הם עלולים להינזק, כאדם הרץ בין טיפות הגשם מבלי להירטב.

ומבואר בעין איה שחכמים רצו לגנוז ספר קהלת, לא שאינו קדוש, אלא מפני שהוא שייך לעתיד ולא להווה, לכן לא רצו לזרוק אלא לגנוז לעתיד, עד שבררו שיש בו מזון רוחני גם להווה.

בסיכום, מבחינתו יתברך, יש ניצוץ קדושה בכל, לנו באופן מעשי לפעמים כן בזהירות עצומה, לפעמים לא, כגון בפוסט-מודרניזם שהוא עתה האויב הרוחני הנורא והאיום.

ונזכה להוסיף קדושה ועוד קדושה.