דרך ארץ כבר לא קדמה לתורה

וזאת למה? כי עתה יש זרמים אדירים בעולם, שמוחקים לא רק את התורה אלא גם את הדרך ארץ, כלומר את המוסר הטבעי ואת הבינה הטבעית. שניהם מחוקים, ואין מי קודם למי.

במה דברים אמורים? בפוסטמודרניזם שמרסק את הטבעיות: אין איש, אין אישה, אין אבא, אין אמא, אין יהודי, אין גוי, אין מדינת עם ישראל אלא מדינת אזרחיה, אין צבא עם אלא צבא האזרחים. כל אלה תוצאות מעיוות גדול: אין טוב ואין רע, אין אמת ואין שקר, הכל הבנייה חברתית, הכל מפורק, אולי כן אולי לא, מה שבטוח אולי, הכל מחוק, זו שכרות של ריק, תאוות הלא כלום, קסם שווא מודרני-מדרוני.

איך הם עושים זאת? בעורמה גדולה ושטיפת מוח, בכל מערכה אפשרית, כמו 1984 של ג'ורג' אורוול, כמו הקרנף של יונסקו, כמו עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי לברטולד ברכט, כמו הסופיסטים ביוון העתיקה. כנראה למדו זאת מנמרוד, איש ציד, הצד אנשים בפיו.

כבר בגיל הגן מטפטים לילד שלא חייבים להיות אבא ואמא, שיכולים להיות אבא ואבא, אמא ואמא, הדרך לא רחוקה מתינוק מבחנה כמו בעולם אמיץ מופלא של אלדוס האקסלי.

ב"ה, אנו בני ישראל, מאמינים בני מאמינים, ונתגבר כמו שהתגברנו על תרבות האליל ועוד תרבויות של רקב, אבל אל לנו להירדם בשמירה ולחשוב שזה יבוא לבד. יש להילחם בפוסטמודרניזם בעזרת הנשק הכי קטלני שיש, והוא השכל. ב"ה, המין האנושי זכה במהפכה הביקורתית, אך אנחנו היינו מעולם העם הכי ביקורתי שבעולם, המוח של העולם, ועלינו גם להציל את העולם.

בלי רחמנות! לפוסטמודרניזם יש דין רודף, הרוצח את הטבע, הרוצח את האידיאל, הרוצח של צלם אלוהים שבאדם, את הצד הנשמתי הרוחני המוסרי.

עת שלום ועת מלחמה. אנו נלחם וננצח, בעזרת ד' איש מלחמה, ונציל את האהבה ואת האמונה.