הרעל הראשי

אשרינו שיש לנו מדינה, בחסדי ד' עלינו. אך אנו עדיין באמצע הדרך ודברים רבים דורשים תיקון. אנשים שונים מצביעים על בעיות שונות: דתיות, מוסריות, לאומיות, חברתיות, ביטחוניות, כלכליות ועוד. לא כאן נדון מי צודק ומי אינו צודק. אך כל אלה מתעלמים מהרעל הראשי: לשון הרע!

הא כיצד? כיצד אנשים יקרים ואיכותיים מרשים לעצמם חטא חמור זה! כנראה היצר הרע הזה מאוד מוכשר, ומצליח ללפף את האדם בכורי עכביש של תירוצים. מדברים גבוהה של אהבת ישראל ואחדות ישראל, אך אלו מילים זולות.

לצערנו, בעיה זו אינה חדשה. כבר בגמרא כתוב שכולם נכשלים בלשון הרע או לפחות באבק לשון הרע. ומה לנו יותר מחורבן בית שני, על אף שהיו עוסקים בתורה ומצוות וגמילות חסדים, אך היתה בהם שנאת חינם, כלומר לשון הרע כפי שמוכיח החפץ חיים בתחילת ספרו.

נמצאנו למדים שזהו חטא חמור שבחמורים. אחרי דברי חז"ל שהוא שקול כנגד שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות, וכן ככפירה בעיקר – אין צורך להוסיף דבר.

אלא ששערי תירוצים לא ננעלו בפני היצר הרע, והוא מרמה את מדברי לשון הרע, שיש כאן יוצא מן הכלל, אילוץ, היתר, שנקרא לשון הרע לתועלת. אבל אין זה היתר פשוט. משל לאדם שצריך לחלל שבת משום פיקוח נפש, שבודק שלוש פעמים אם מותר, אז כאן יש לבדוק שבע פעמים. ואלו הם התנאים:

א', ראית בעצמך, או שמעת מאחרים ואימתת את הדברים!

ב', אתה בטוח שנעשה מעשה אסור על פי ההלכה!

ג', כבר ניסית להוכיח את המדובר בלשון רכה!

ד', אל תגזים ואל תשמיט פרטים המשנים את התמונה לרעה!

ה', היזהר שלא ייגרם נזק למדובר יותר ממה שמגיע לו על פי ההלכה!

ו', אין לך דרך אחרת לתועלת הענין בלי לספר אותה גנות!

ז', כוונתך היחידה היא לתועלת, ולא משנאה או כל סיבה שהיא!

מי שמספר לשון הרע בטענה שהוא לתועלת ושהוא עומד בשבעה תנאים אלה – שיקום! לכן, אומרים חז"ל שדיבורו של אדם צריך לעבור בהצלחה כמה מחסומים: שיניים ושפתיים.

כמובן, לא מדובר רק בשחיתות אישית אלא ברקבון חברתי. ברומא העתיקה, מוציא דיבה היה נענש בהגלייה, לא מפני שהרומאים צדיקים, אלא מפני שראו בכך סכנה לחברה. אין צורך בתורה כדי להבין זאת, די במוסר טבעי ובשכל טבעי.

אפילו רוסיני שהלחין את הספר מסביליה של בומרשה, הקדיש קטע מפורסם ל"קלומניה", ה"השמצה".

אוי לנו מהרשתות החברתיות, אינטרנט, פייסבוק וכדומה, שהם רוויים עד אין סוף משפיכות דמים של לשון הרע, בריונות רשת וכדומה.

אשרינו שזכינו לשליח האלהי המיוחד לטהרת הלשון החפץ חיים, שמסר לנו שני ספרים. אך יש ללמוד אותם יום יום. קריאת ספר חפץ חיים יוצרת ידיעה מדוייקת מה אסור, וקריאת ספר שמירת הלשון יוצרת אי אפשרות נפשית לדבר לשון הרע.

ולא בחינם אנו מסיימים תפילתנו: אלוהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה.

[הקלומניה: לינק– מ"צ]