אמרי אינשי - דברים שאנשים אומרים ואינם נכונים

[רשם והוסיף מקומות: הרב מרדכי ציון]

בנות רש"י הניחו תפילין

אמרי אינשי: בנות רש"י הניחו תפילין.

דחיה: לא ראינו מקור, לא אצל צאצאי רש"י ולא אצל תלמידי רש"י. ונשאל הג"ר מאיר מאזוז: האם נכונה "האגדה" בעניין בתו של רש"י – שנהגה להניח תפילין? והשיב: יכול להיות שהיתה חסידה כמיכל בת שאול (עירובין צו, א). אבל לא שמענו אגדה זו (מקור נאמן ח"ב עמ' יח. ועיי"ש וכן עיין דבר מעניין בכה"ח שם סק"ט, שע"פ הקבלה אין ראיה לנשים אחרות ממיכל בת שאול, שהייתה לה נשמה של זכר).

וכשנשאל הגרח"ק: היכן המקור למאמר העולם שברוריה אשת רבי מאיר הניחה תפילין, ענה: "לא נמצא דבר כזה בתלמוד בבלי או בתלמיד ירושלמי, ואדרבה משמע שמיכל בת שאול הייתה האישה היחידה שהניחה תפילין (אוצר פלאות התורה – שמות עמ' שנא. ספר אשר מי שגדל בתורה עמ' קעא-קעב).

סיפור שני אחים בהר הבית

אמרי אינשי: מקום המקדש הוא נבחר על פי הסיפור על שני אחים, אחד נשוי ואחד רווק, שהעבירו חיטים אחד לשני על הר הבית.

דחיה: זה מקור גוי. עיין אגדות היהודים לגינזבורג. אבל הוא יפה, ומותר לספר בגן לילדים.

שחיטה ל ג'ירפה

אמרי אינשי: אסור לאכול ג'ירפה כי עקב אורך הצוואר לא יודעים איפה לשחוט

דחיה: הבלים של ילדים. אדרבה יש מקום רב איפה לשחוט (שו"ע יו"ד כ. ילקוט יוסף קסג). ויש אומרים בצחוק שהבעיה היחידה שיעלה עשרת אלפי דולרים לקיימו על בשר ג'ירפה, והרי זה בל תשחית.

קרוי בן יבום על שם המת

אמרי אינשי: חייבים לקרוא את בן הבכור מיבום על שם המת עפ"י דברי הפסוק (דברים כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל".

דחיה: הגמרא (יבמות כד, א) כבר כתב: "אמר רבא אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי".** קעקוע וקבורה**

אמרי אינשי: אסור לקבור יהודי עם קעקוע בבית קברות יהודי.

דחיה: אמנם אסור לקעקע (ויקרא יט, כח), אבל לאחר שיש לאדם קעקוע, הוא עשה כבר עבירה והיא אינה מפריעה לו להיקבר. גם אין חיוב להסיר את הקעקוע על מנת להיקבר, ואולי תיתכן בעיה של ניבול המת לחתוך את בשר המת.

עד מאה ועשרים

אמרי אינשי: יש לחיות רק עד מאה ועשרים שנה, ומשם האיחול "עד מאה ועשרים"

דחיה: אין מקור. אמנם על הפסוק "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו ג), יש פירשו שזה גבול אורך החיים (חזקוני, העמק דבר). וכן היו גדולי עולם שחיו זמן זה (משה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא), אך אין שום מניעה לחיות יותר. כגון מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה. כן ירבו. אדרבה, יש ששללו אמירה זו מפני שכאילו מגביל. ספר גבעות עולם ק. ספר עלינו לשבח תשלב. אך יש לומר שזה ביטוי בעלמא ולאו דווקא, לכן מותר לומר.

מסופר בשם הגר"ח מבריסק שאסור לומר שתחיה "עד מאה ועשרים", שיש בזה איסור של קללה, שהרי יכול לחיות יותר, ונמצא שמקללו במה שמגביל לו את החיים עד מאה ועשרים. וגם פעם בשיחה בין הג"ר יעקב קמנצקי להגרי"ד סולובייצ'יק בענין זה, גם הגרי"ק היה נגד מליצה זו. ומסופר שם שבסוף ימי הגר"מ פיינשטיין הוצרך לעוזר שיעזור לו בצרכי גופו החלוש. ממשלת ניו יורק היתה מוכנה לממן הוצאה זו, אבל היה צורך למלא טופס ולפרט בו כמה שנים מעריכים שימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת. הגרמ"פ היה אז בן תשעים שנה והיו יכולים לכתוב שהוא יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה. אך סירב למלא את הטופס, ואף שסירוב זה היה כרוך בהפסד עצום של ממון, ולא היה מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו, ואף בגיל מופלג כגילו (ספר גבעות עולם ק-קא. וכן מובא בס' עלינו לשבח - דברים א מהגר"י זילברשטיין עמ' תשלב).

ומסופר, שפעם, אדם אמר לרבנו הרב צבי יהודה: עד מאה ועשרים. ענה: אכפת לך אם יהיה יותר...** ד' אמות חדשות בארץ ישראל **

אמרי אינשי: מה שכתוב בגמרא (כתובות קיא, א) "כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח שהוא בן עולם הבא", רק שייך בד' אמות חדשות.

דחיה: אין מקור לזה. וכן אמר הגר"ח קניבסקי ש"לא שמענו מקור לד' אמות חדשות בא"י" (שלהי דקייטא סי' כ).

[ועיין מאמרים רבים בעניינים אלה, באנגלית, של הרב ארי ד"ר זיבוטפסקי]