למי המילה האחרונה במדינה?

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: יש ויכוחים רבים לגבי הרפורמה המשפטית, ואנשים הולכים לאיבוד. אולי אפשר לסכם את הויכוח בכמה מילים?

ת: כן. למי המילה האחרונה במדינה.

ש: אני מבין שצריך איזון בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.

ת: זה ודאי. אך מה לעשות אם אינן מגיעות לידי הסכמה. מי קובע – הממשלה או הבג"ץ?

ש: אז יש להחזיר את ההכרעה לעם, כלומר נציגיו בכנסת.

ת: אם כן, הכרעת שהכנסת היא מעל הבג"ץ. זה צודק. אבל כרגע, בתנאים מסוימים, הבג"ץ יכול לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. אם כן המילה האחרונה היא של הבג"ץ.

ש: איך הבג"ץ יכול להתהלך נגד הכנסת, הרי הוא נבחר על ידי הכנסת?

ת: כך זה בכמעט כל הדמוקרטיות בעולם, בבג"ץ יושבים נציגים של כל המפלגות. אך אצלנו, מאז הופעת האקטיביזם השיפוטי, השופטים בוחרים אחד את השני במעגל די סגור, יוצא שהבג"ץ אינו מייצג את העם.

**ש:**לא יתכן. הוא לא אמור לנהל את המדינה!? אבל האם הכנסת אינה יכולה לבטל החלטה של הבג"ץ?

ת: זה בדיוק הויכוח, מה שנקרא פסקת ההתגברות, Override Clause, הקובעת עליונות המחוקק: יש לכנסת סמכות לבטל החלטת בג"ץ.

ש: גם לסתור חוק יסוד?

ת: כן. כמובן, כמו בכל דבר, בתנאים מסוימים. הרי את חוק היסוד, העם הוא שקבע, לכן ברצונו מאריך וברצונו מקצר.

ש: אבל הבג"ץ גם אמור להגן על אזרחים חלשים שאין להם כח להגן על עצמם.

ת: בודאי. הכנסת תדאג לזה. העם ידאג לזה. הבג"ץ אינו יותר מוסרי מהעם. ושוב, חוזרת השאלה: אנו משטר דמוקרטי בו העם קובע, או משטר אריסטוקרטי, בו הטובים קובעים, כאשר השופטים הם המחליטים מי הטובים.

ש: ובסיכום, אנו בעד דמוקרטיה?

ת: אנו בעד העם.