דרך ארץ קדמה לדמוקרטיה

מתנגדי הרפורמה המשפטית מנמקים ומאיימים: אתם הורסים את הדמוקרטיה. ותומכי הרפורמה משיבים מלחמה שערה: אדרבה, אנו מחזקים את הדמוקרטיה.

אין מחלוקת. הכל תלוי כיצד מגדירים דמוקרטיה, ויש עשרות צורות, כפי שכבר כתב אפלטון וכן אלקסיס דה טוקוויל, Alexis De Tocqueville. יש אפילו דמוקרטיה טוטליטרית, ולעומתה דמוקרטיה מתגוננת, Defensive Democracy, כמעט חסרת כח.

על כל פנים, לכולי עלמא, הדמוקרטיה היא הדבר החשוב. היא לעילא לעילא, אך יחד עם זה היא מאוד שברירית, לכן יש לשמור עליה כעל בבת עינינו.

אך האמת חייבת להיאמר שדמוקרטיה היא לא הכל בחיים, יש עוד דברים, אפילו יותר חשובים: מוסר, צדק, יושר, יהדות, משפחה, ילדים, עוני.

על כל פנים, יש מרימים את הדמוקרטיה על ראש כל הערכים. עבורם הדמוקרטיה היא התורה, כל התורה, מעל התורה. אז יש תמיד לזכור שדרך ארץ קדמה לתורה, או לענייננו, דרך ארץ קדמה לדמוקרטיה.

כי מהי דרך ארץ? מוסר טבעי ושכל טבעי. בלי הקדמה זאת, כל הדמוקרטיה מתעוותת ונכשלת, מתמוטטת ונשחתת.

לכן נזכור: חילוקי דעות - כן, חילוקי לבבות - לא. אנו עם אחד. הפגנות כן, אך חסימת כבישים, צרחות, עלבונות, דחיפות, זריקות אבנים – אינן דרך ארץ. הלבנת פני חברו – אינה דרך ארץ. הריסת הכלכלה, הצבא, החברתיות והאחווה – אינה דרך ארץ. האשמות ועלבונות לעיני כל עמי העולם – אינן דרך ארץ.

לפני שמלמדים ילדים תורה, מלמדים אותם מידות טובות. לפני שמלמדים דמוקרטיה, מלמדים אותם דרך ארץ. יש המתלוננים שילדינו חצופים. הם אינם אשמים. אם בארזים נפלה שלהבת, בנבחרי העם, מה יגידו אזובי הקיר.

זה הסוד: דיבור בנחת, לימוד זכות, כבוד, אהבה.