עשר נקודות לא סבירות ב"עילת הסבירות"

א', מנין שאקטיביזם שיפוטי הוא יותר סביר מריסון שיפוטי.

ב', מנין שכשרון השופטים לקבוע מה סביר ומה לא סביר, הוא יותר גדול מזה של שרים ושאר בעלי תפקידים.

ג', מנין שזו סמכות השופטים לקבוע בעניינים ערכיים-פוליטיים.

ד', מנין שהשופטים קיבלו שליחות מהעם לפסול החלטות נציגיו בעילת הסבירות.

ה', מנין לזלזל בהגדרת עילת הסבירות בחוק האנגלי, שהוא המקור, שהיא דורשת שני תנאים: ששום שופט בעולם ושום אדם בעולם יחשוב שזה סביר, ושהדבר הוכח בצורה מוחצת.

ו', מנין שהשופטים מבית המשפט העליון המתנגדים, הם פחות חכמים מאלו התומכים.

ז', מנין שהפרופסורים למשפטים ששוללים, הם פחות חכמים מהתומכים.

ח', מנין הסמכות של השופטים לקבוע מה לא סביר.

ט', מנין שחזרה למצב שהיה בארצנו בשנת תש"מ לפני 43 שנים הוא לא רעיון לגיטימי.

י', מנין ששיקול דעת של השופטים יותר טוב מזה של בעלי התפקידים המומחים בהכרת המציאות בכל רוחבה הביטחוני, הכלכלי והחברתי.

סיכום מדברי שופט: "תפיסה מרחיקת לכת זו בדבר הנורמה של סבירות וקנה המידה המשפטי הכל יכול, לבדיקת הסבירות קשה היא בעיניי, ועם כל הכבוד, בלתי סבירה היא בעיניי...".