עשרות הדברות על אחדות עכשיו

[ראשי פרקים של מאמר רבנו הרב צבי יהודה על

זלזולים הדדיים של אנשים יראי שמים בעיתונות]

א', על כולם לחוס על עצמם ועל כולנו, ולחדול מהזלזולים והעלבונות האישיים ההדדיים.

ב', התורה מאוד מקפידה על איסור הונאת דברים כלומר העלבת הזולת.

ג', עלבון בכתב הוא הרבה יותר חמור מעלבון בעל פה, כיון שהוא מתפשט למרחק ונשאר קבוע (וכן בימינו בתקשורת).

ד', לשון הרע, כלומר דיבור רע על חברו, גם אם הוא אמת, הוא חמור כמו כפירה בעיקר, וכמו שפיכת דמים, עבודה זרה וגילוי עריות – וקל וחומר בכתב.

ה', כל הטוען שהוא עושה לשם שמים ולוחם למען הטוב – ד' יודע מחשבות ליבו.

ו', קל וחומר שאסור להתבטא כן כלפי ציבור שלם, בקריאת שמות גנאי על מי שאינו חושב כמותו.

ז', יש מקום לדרוש ולתבוע, להעיר ולהוכיח, בכל תוקף – אבל בלי שנאה וביזוי.

ח', כל הרוצה לבנות דבר טוב, יתרכז בחיוב שבו, ולא בשלילה של אחרים.

ט', אם קשה לתקן את העבר, אז יש לפתוח דף חדש, לא לשמור טינה לנצח, ולבנות מעתה עולם של אחדות.

י', כולנו חותרים לאותה מטרה, וחילוקי הדעות הם רק באמצעים כיצד להגיע אליה.

סיכום: הרבו חיוב ומעטו שלילה.