הערכה עצמית וגאווה

ש: איך אפשר להיות מצד אחד בעל הערכה עצמית גבוהה, ומצד שני לא לחטוא בגאווה ויהירות?

ת: מהי הערכה עצמית? למצוא את הנקודות הטובות שבנו. להיות שמחים במי שאנחנו ולא להתבייש בעצמנו. אין צורך להיות עשיר, או חכם גדול, או בעל כישרון מיוחד, כדי להקנות לעצמנו הערכה עצמית. זאת בניגוד למה שמכתיבה לנו התרבות המודרנית, שכדי להיות שווה משהו, יש להיות יוצא דופן. על האדם, פשוט להעריך את עצמו, כפי שהוא, עם כישרונותיו ויכולותיו שלו. הגאווה היא ההפך מכך, גאוותן הוא אדם המתפאר בדבר שאין לו; לדוגמא הוא סובר שהוא הכי חשוב, הכי יפה, הכי חכם, בעל כישרונות אדירים, הוא בטוח שכל מחשבותיו הן אמת, שהוא עצמו פלא עצום, וכדור הארץ סובב סביבו. כמובן כל הדמיונות האלה אינם אמת, והחושב אותן הוא הגאוותן האמיתי. לכן, כמובן שעל האדם להיות בעל הערכה עצמית, ולא לומר לעצמו שאינו שווה, שאינו מצליח בכלום. יש לו להתבונן במה שיש לו, בהצלחותיו, ומתוך כך להיות שמח וחזק, להמשיך לעבוד ולהתפתח. אין בין הערכה וחיזוק עצמי לגאווה שום קשר, שהרי כאמור, הגאוותן משייך לעצמו תכונות שאינו שלו. "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיהו ט כב)". גאווה היא גם להתגאות ולהתלהם בכישרונות שלו בצורה מופרזת, גם זה דבר רע. הערכה עצמית היא חסד ומשפט וצדקה, לקחת את הדברים הטובים שבנו כדי להתחזק ולהמשיך בעשיית טוב, ולא להתרברב לחינם. אדם שעושה חסד בשביל האחר, או בשביל לעשות מצוות, אין זו גאווה. אך אדם עשיר שנותן הרבה כסף בשביל האגו שלו, כדי שיהללו אותו ויתפארו ממנו, זוהי הגאווה. בהקבלה לרעיון זה, נמצא גם הרעיון היופי האמיתי. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ד' היא תתהלל. היופי הנשי המופרז, גם הוא אינו שייך ליופי הנכון. מהי אישה יפה? אישה יפה בפנימיותה, עם מידות טובות, שמתוכה מקרינה מידותיה הטובות. כך גם כאן, מה הוא המעשה הטוב שאינו נחשב לגאווה? מעשה שמגיע ממקום טוב ופנימי, לעשיית חסד וצדקה; אך מעשה טוב שנועד אך ורק לראווה חיצונית, הוא מעשה נגוע בגאווה.