קדושי מסיבת טבע בקיבוץ רעים

שאלה: איך משתתפי המסיבה ברעים זכו ברגע אחד למדרגה שבריה לא יכולה לעמוד במחיצתם?

**תשובה: **

א', בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שלג) הסביר שמי שנהרג משום שהוא יהודי כל עוונותיו מתכפרים, ו"קדוש ייאמר לו". הוא מביא הוכחה מסנהדרין (מז, א), מזמור לאסף אלהים באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך... נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ. חסידיך – חסידיך ממש. עבדיך – הנך דמחייבי דינא דמעיקרא, וכיוון דאקטול קרי ליה עבדיך... כיוון דשלא בדין קא מיקטלי, הויא להו כפרה. וכן רש"י "חסידיך – והלא רשעים היו? אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים" (תהילים עט, ב).

ב', למה הם זכו? אנחנו לא יודעים את סודות של הבורא. אנא לא לשפוט אדם על פי המראה החיצוני שלו, "כי האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב" (שמואל א טז, ז). יש אדם שנראה כמו צדיק והוא מרביץ לאשתו ולילדיו. ויש אדם שנראה נמוך אבל הוא אדם מלא חסד, לב טוב ומסירות, והוא נראה ככה משום שהוא אנוס, הרגל, חינוך ויצרים. לא לשפוט אדם.

כתוב בפרקי אבות (ד, י): "והוי שפל רוח בפני כל אדם". אדם ישאל: איך אהיה שפל רוח?! אני לומד תורה ויש לי זקן ופאות וכיפה גדולה, ואהיה שפל רוח מול האדם הזה!? הנה כותב האדמו"ר הזקן, בעל התניא: "עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר חז"ל: והוי שפל רוח בפני כל האדם. והוי באמת לאמיתו לפני כל האדם ממש אפילו בפני קל שבקלים". כמובן, הדבר טעון הסבר, איך אתה, המלא תורה ומצוות, תחוש שפל לעומת אדם ריק ומנוער.

"והיינו על פי מאמר חז"ל: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (פרקי אבות ב, ד). כי מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות, ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור… מה שאין כן מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו". אותו אדם נמצא בתנאים אובייקטיביים קשים ובניסיונות קשים.

יתר על כן, "גם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו כי אין היצר שווה בכל נפש". אל תדון אותו עד שתגיע למקומו הרוחני הנפשי ועוצמת יצרו. כמובן, אין כאן מתן לגיטימציה לחטוא בגלל תוקף היצר, שהרי אדם מצווה ויכול לנצחו מתוך מלחמה במסירות. אבל אל תדין אותו, כי יתכן שהנך משקיע פחות בעבודת ד' במיצוי כוחות הנפש מאשר אותו אדם.

אנשים היו נכנסים לבעל התניא לקבל ברכה, בערך לחצי דקה. אדם גס היה בחדר המתנה, ודבר ביקורת על בעל התניא בלשון שפלה שאי אפשר לתאר. לא ברור למה הגיע לקבל ברכה. הוא נכנס ויצא רק אחרי עשרים דקות. שאלו את בעל התניא על זאת, ואמר: אדם שמבקש ממני ברכה, אני צריך למצוא בו משהו שהוא יותר טוב ממני, ואצלו היה קשה מאוד, שברתי את הראש עשרים דקות, ומצאתי שמונה דברים שהוא יותר טוב ממני, אז ברכתי. לא לדון את חברך עד שתגיע למקומו.

ג', אנחנו לא יודעים סודות הנשמות. כתוב בספר קהלת (ד, א): "דמעת העשוקים ואין להם מנחם". עשוקים – הרוגים, פצועים, חטופים, בוכים, ואין להם מנחם, אנו לא יודעים לנחם אותם. יש נחמה, אבל רק הקב"ה מכיר, אינינו מכירים אותה.

בספר קהלת יש מערכת העיתים (פרק ג): עת ללדת ועת למות וכו'. עשרים ושמונה עיתים, כנגד עשרים ושמונה ימים בחודש. ובכל עת, יש עבודת ד' המתאימה לו. "מבלי אשר לא ימצא האדם, את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף", כלומר אני לא יודע מה קרה לנשמה עד כה ואני לא יודע מה יקרה לנשמה זו בעתיד.

ד', הם באמת זכו שקדושים ייאמר להם. אבל כמובן, במקום למות על קידוש השם עדיף לחיות בקידוש השם. רבנו הרב צבי יהודה מספר שלחיילים מבני ברק שהלכו לתגבורת לכפר עציון, ולבקשתם לדבר לפניהם, "אמרתי להם בתוך הדברים על גודל עניין קידוש השם ומצוות מלחמת הארץ, עם חיוב הצלת הנפשות של עכשיו, בברכה נרגשת ומועמקה שהם יקדשו את השם בחייהם" (אור לנתיבתי). ואמר הרב יצחק ניסנבוים שהיה ממנהיגי המזרחי: מהו קידוש השם לו אנו מצפים? שלא יהיה כתוב על מצבה של יהודי שהוא נרצח על קידוש השם, אלא שהוא חי בקידוש השם.