ארבעה גורמי נצחון

ב"ה, אנו מנצחים. כמובן, אינינו אוהבים כלל מלחמות, אנו שונאים מלחמות, אנו אוהבים את כל המין האנושי, אך אם תוקפים אותנו, אנו מתגוננים, ואנו חייבים לנצח, ואנו מנצחים.

בזכות ארבעה גורמים משולבים, אנו מנצחים, ואלו הם: אחדות, תושיה, רוח וגבורה. ראשי תיבות: אתרו"ג.

א', אחדות. אנו מאוחדים, אנו חברים, אנחנו משפחה אחת, אנחנו נשמה אחת. אנו מרגישים זאת באופן טבעי, אנו מרגישים זאת באופן שכלי רציונלי, אנו מרגישים זאת באופן אמוני. מבעד לכל הויכוחים, מעל כל הויכוחים, בתוך כל הויכוחים, אנחנו עם ישראל, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אנו עם אחד, ארץ אחת, מדינה אחת, צבא אחד. אף פעם לא שכחנו זאת. אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד.

ב', תושיה. אנו לא אוהבים מלחמות, אבל כשצריך, צריך. ואז אנו לוחמים בכישרון רב. למדנו להילחם. מאז קום המדינה ועוד לפני כן, למדנו להילחם. המכונים הצבאיים האסטרטגיים בעולם, לומדים את מלחמותינו ומתפעלים, מעריצים אותנו, ולומדים מאתנו. עדיף בלי מלחמה, אך כשצריך, אנו עושים את זה טוב.

ג', רוח. צבא אינו רק כח, צבא נושם רוח, נושם אידיאל, נושם אמונה. אנו לא לוחמים כדי לתת פורקן למאווים תוקפנים, אלא כחובה מוסרית עליונה להגן עלינו מפני רעי עולם, מפני חיות טרף, מפני יצורים אכזריים שאינם ראויים לשם אנוש. אנחנו לוחמים על חיינו, ולכן אין לנו יסורי מצפון, ואנו לוחמים בעד הצדק והמוסר נגד הרוע ועוול. בכך, כולנו, הופכים לשליחים על ריבון העולמים למגר את האכזריות, ובעצם למגר את המלחמות. גוליית אומר: חרפתי מערכות ישראל, דוד עונה לו: חירפת מערכות אלהים חיים.

ד', גבורה. אינינו מפחדים. בגלות, בעל כרחנו, הפכנו פחדנים בורחים מכל עלה נידף. עתה האריה התעורר משנתו ולוחם בגבורה עילאית. כבר לא מסכנות, כבר לא חולשה, אלא נחישות ועוז. כבר לא יאוש, כבר לא דיכאון, אלא ריצה קדימה אל המשימה. כבר לא פחד, לא בחזית ולא בעורף, לא אצל גברים ולא אצל נשים, לא אצל ילדות ולא אצל ילדים – אלא מסירות נפש עילאית, התרוממות לעילא לעילא, גילוי נשמה לעילא ולעילא.

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלוהיו.