חגיגות פורים בזמן מלחמה

שאלה: איך נחגוג את פורים השנה, כשיש הרוגים, פצועים, חטופים, והחיילים הקדושים אשר נלחמים?

תשובה: רגיל. אנחנו נמשיך לרקוד ולשמוח, כי האויבים רוצים לשבור את המורל שלנו, והם לא יצליחו. הרי טרור לא יכול לחסל מדינה, הוא יכול רק לייאש. כוחו הוא פסיכולוגי: הוא מטריד. יש פתגם סיני: "תהרוג בן אדם אחד תפחיד אלפים". אבל הם לא יצליחו. אדרבה נרקוד ונשמח.

לו היינו יכולים, לא היינו מדווחים על טרור באמצעי התקשורת. במדינות שיש צנזורה מוחלטת, אין טרור. כאשר אויבינו רואים שאנו בוכים, הם משפשפים ידיהם בהנאה וממשיכים בזממם המתועב. כמו שכתוב בקינת דוד: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א, כ). לכן, עם כל הכאב בפנים, אין לשנות שום דבר בחיינו, אלא עסקים כרגיל. כמו השיר "חיילים אלמונים" של הלח"י: "אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים, יקברונו בלילה – בלאט, במקומנו יבואו אלפי אחרים, ללחום ולכבוש עדי עד".

בפרשת שמיני נהרגו בני אהרן בחנוכת המשכן ואחר כך אמר משה רבנו: הוציאו אותם. מסביר רש"י: העבירו את המת מפני הכלה (ויקרא י, ד). אנו חתונה גדולה של עם ישראל עם ארץ ישראל שנמשכת יותר ממאה וארבעים שנה. יש עליות וירידות בחתונה כמו שאמרו בגמרא (שבת קל, א) "ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא". ובחתונה זו יש מתים יקרים, אבל אחרי שמתאבלים ומתעצבים ונשברים על המת, אנחנו ממשיכים לשמוח עם הכלה.

לכן, אנו נחגוג בפורים כרגיל, ויש להקדים תפילה ותהילים על אחינו ההרוגים, הפצועים והחטופים.

"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט, א).