שו"ת כוחי ועוצם ידי (תש"פ–תשפ"ד)

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

האם ניצחונות במלחמותינו הם רק בזכות המאמץ הצבאי שלנו?

ת: במלחמה צריך מסירות נפש. יהושע בן נון נצטווה שלוש פעמים חזק ואמץ ופעם אחת זה היה על המלחמה.

ש: אז האם ניתן לומר "כוחי ועוצם ידי"?

ת: בדרשות הר"ן יא מוסבר שאין איסור לומר כוחי ועוצם ידי, אדרבה יש לומר, אך יחד עם זה, לזכור שד' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

ש: אם כך זה כמו רופא, שד' נותן לו כוח לרפא. המרפא הוא ד' והרופא הוא השליח.

ת: נכון. גם כמו שד' משיב הרוח ומוריד הגשם וכוחות הטבע הם שלוחיו, כמבואר בשו"ת חכם צבי (יח).

ש: אבל למה יש חשיבות לומר כוחי ועוצם ידי, כדברי הר"ן?

**ת:**כי כדי לנצח, צריך עוז וגבורה, מה שנקרא 'מורל'. אל תירא ואל תחת. וד' פועל על ידינו ומתוכנו.

ש: ובכל זאת, לפני קריעת ים סוף ד' אמר: ד' ילחם לכם ואתם תחרישון...

ת: נכון מאוד. אך הוא לא אמר לנו כך לפני מלחמת השחרור וכד', ואין לנו סמכות להחליט עבורו. זו חוצפה, אומר רבנו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ד', שער הבטחון.

ש: ד' הבטיח ליעקב אבינו שיהיה עמו, ובכל זאת, יעקב אבינו לא הסתפק בזה, אלא התכונן לתפילה, דורון ומלחמה?

ת: נכון. רבי יצחק ערמה בעקידת יצחק שם מסביר שאם לא היה מתנהג כן בשכל ובדעת, היה מפסיד את ההבטחה הא-לוהית.

ש: דוד המלך התפלל "וירעם בשמים ד' ועליון יתן קולו... וישלח חיציו ויפיצם, וברקים רב ויהומם... ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי" (תהילים יח). כלומר ד' הוא המושיע בלי שדוד יתאמץ.

ת: נכון. זה בהתחלה, אבל בהמשך: "כי בך ארוץ גדוד, ובאלהי אדלג שור", "משווה רגלי כאילות, ועל במותי יעמידני, מלמד ידי למלחמה..." (שם).

ש: מה השתנה?

ת: הוא זכה למידת הנקיות, ולכן לא פחד, כמבואר במסילת ישרים פרק י. ועיין פתיחתא של איכה רבתי על ארבעה מלכים (ב טז).

ש: לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי?

ת: לא כתוב כי אם ברוח אלא כי אם 'ברוחי', כלומר ברוחי – החיל והכוח. אגב, זו הפטרה של חנוכה, ודאי אז לחמו. בדומה לזה, שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד' היא תתהלל, הסביר הגר"א בקול אליהו: אשה יראת ד' היא תתהלל – בחן וביופי. וכן רבנו הרב צבי יהודה במצעד יום העצמאות: אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ד' נזכיר – ברכב ובסוסים.

ש: ובסיכום?

ת: באלקים נעשה חיל.