שידוך ויופי

הגר"א ותנועת החסידות

הרב שלמה אבינר

[רשם וערך: דוד בן שושן, מתוך שו"ת רדיו]

ש: ישנו סיפור על הגר"א, שכאשר הוא שמע שבעל התניא בא לדבר עמו, הוא קפץ מחלון ביתו כדי לברוח ממנו. כיצד להתייחס לכך. הרי צריך אהבת ישראל?

ת: איני יודע אם הוא קפץ דרך החלון (כמו שמובא בספר נפלאות הצדיקים ב), אבל נראה שבעל התניא בא לשוחח אתו, או מישהו אחר, והוא יצא כדי לא להיפגש איתו. וכן מובא ב 'ספר הגאון (עמוד 909)': "כך סיפר הגרש"ז מלאדי עצמו: 'והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו, ולהסיר תלונותנו מעלינו... וסגר הדלת בעדנו פעמיים'". מה שברור, הוא שהוא כתב חרם חמור מאוד נגד החסידות. זה לא סוד שהיתה לו התנגדות לחסידות.

אנחנו דורות רבים אחרי כן, ואנחנו לומדים גם מאלה וגם מאלה. מרן הרב קוק כותב שיש ללמוד משניהם, כגון במאמר דרך התחיה, שבתחילת מאמרי הראיה.

הגאון מוילנא מאוד חשש שהחסידות תגלוש לכיוונים לא נכונים. ואפשר לומר שבזכות התנגדותו זה לא קרה. אם אנו רוצים לדעת לאן זה היה יכול לגלוש, נביא שתי דוגמאות מברסלב, ושתי דוגמאות מחב"ד. אגב, הם חלוקים ביניהם:

יש תלמידי רבי נחמן הטוענים שאם אומרים נ-נח-נחמ-נחמן מאומן זה יביא את הגאולה. אבל אנחנו מבינים שכדי להביא את הגאולה אין תחבולות, אלא צריך לשמור את כל התורה כולה. אנו לא דנים כאן בשאלה האם הפתק אמיתי או מזויף ואינו מרבי נחמן. אך הנושא שלנו הוא, שרבים בדורנו מאד שבעי רצון מהפתק.

דבר שני: מי שילך לאומן, יתן כך וכך צדקה, רבי נחמן יחלץ אותו מהגיהנם (חיי מוהר"ן, רכ"ה). ודאי שזו מצווה לתת צדקה, וגם מצווה לבקר קברי צדיקים. ליתר דיוק, זו גם לא מצווה, אלא מעלה, כי לא נפסק בפוסקים שזו מצווה. אבל אי אפשר לומר שמעלה זו מספיקה. יש לשמור את כל התורה כולה. כמובן, לא כל חסידי ברסלב הם נ-נח. יש מתנגדים בתוקף. וכן לא כולם נוסעים לאומן. חסידי ברסלב הוותיקים, שיש להם בית מדרש במאה שערים, אינם נוסעים לאומן.

והנה, כאשר אנו רואים שני דברים אלה, אנו מבינים ממה חשש הגאון מוילנא.

באשר לחב"ד, יש חסידים שאומרים שהרבי הוא משיח – דבר שקשה להבין. הרמב"ם סיכם בהלכות מלכים (יא ד) כיצד אפשר לדעת מי המשיח:

1. הוא צריך להיות מלך. הכוונה, למלך ממש, ולא לתלמיד חכם גדול. אלא מלך במובן של הלכות מלכים.

2. מבית דוד. ברור.

3. עוסק בתורה. ברור.

4. מקיים מצוות. ברור.

5. כופה על העם לחזק בדקה, כלומר מחוקק חוקים, שמובנם הוא שמירת תורה ומצוות, כגון סגירת חנויות בשבת.

6. לוחם מלחמות ד'. מה הן? מה שכתוב לפני כן, נגד אויבים, עמלק וכדומה.

הרבי מלובביץ' היה ודאי אדם גדול, אך לא עמד בשני התנאים האחרונים.

יתר על כן, הרמב"ם לא כותב שמי שעומד בששת אמות המידה הנ"ל הוא משיח ודאי, אלא בחזקת משיח, כלומר כל זמן שהנושא לא התברר, זה ככה.

כדי שיתברר, ישנם עוד ארבעה תנאים:

1. הצליח בכל אשר עשה.

2. ניצח את כל האויבים מסביב.

3. קיבץ כל נדחי ישראל.

4. בנה בית המקדש במקומו.

אז הוא ודאי משיח. באשר לרבי מלובביץ', עם כל כבודו וקדושתו, הוא לא עמד בעשר התנאים, אפילו לא רובם. אומנם יש חסידי חב"ד רבים שאינם אומרים שהוא משיח, אך יש חילוקי דעות: האם אינם אומרים זאת כי אינם חושבים זאת, או אינם אומרים כי זה דבר שלא יקבלו.

דבר שני: רבים סוברים שהרבי לא מת. קשה להבין דבר כזה. הרי קברו אותו אחר שהיה חולה. גם כאן יש חסידי חב"ד הסוברים שהוא כן מת, אך יש שיקול אם לומר או לא.

והנה שתי דוגמאות מברסלב ושתי דוגמאות מחב"ד. בעקבותיהם לא קשה להבין את התנגדותו של הגר"א.

בספר מקור ברוך (חלק ג פרקים כ-כב), של בעל התורה תמימה, הרב ברוך הלוי אפשטיין, ספר היסטורי, הוא מספר שאביו, בעל ערוך השולחן, נפגש עם הצמח צדק, שאמר לו: ראה, על השולחן יש לי ביאור הגר"א, ואני לומד אותו. ואני אומר לך, שבזכות הגר"א לא התבלבלנו.

אם הסיפור הזה נכון, מתברר שהגר"א היווה להם שמירה.

מרן הרב קוק, בספרו אורות, מגדיר את החסידות כעין תרופה בשעת הדחק. לעיתים יש, בלית ברירה, תופעות לוואי, אבל כדאי באופן זמני. אכן כאשר החסידות הופיעה, מצב היהודים היה איום ונורא, אבל כדי לבנות את החיים כראוי, צריך "תורת הפרושים": לימוד תורה וקיום התורה רגיל. והחסידות תבוא לידי תיקון כאשר תתחבר לתורת הפרושים (עמוד מא).

אגב, פסקה זו מקורה בשמונה קבצים (ה קכט), שם הדברים הרבה יותר חריפים, ורבנו הרב צבי יהודה ערך מחדש, בצורה יותר עדינה – כמובן על-פי הדרכת מרן הרב קוק. יש פתגם: לא כל מה שחושבים אומרים, לא כל מה שאומרים כותבים, לא כל מה שכותבים מפרסמים. שמונה קבצים הם דברים שמרן הרב קוק כתב לעצמו, אך זה לא אומר שיש לפרסמם.

לשם גילוי נאות, אני ממשפחה חסידית, צאצא של רבי שלמה מלוצק, תלמידו של המגיד ממזריץ', עורך ספרו 'מגיד דבריו ליעקב', ורבו של הרבי הראשון מבעלזא.