קיצור הלכות צבא (תש"פ–תשפ"ד)

א. מצוה על כל יהודי ללכת לצבא.

ב. המצוה משולשת: 1. לא תעמוד על דם רעך, כלומר הצלת יהודים. 2. מצות כיבוש הארץ ושמירה על הארץ. 3. קידוש השם, שאם גויים מכים בנו, הורסים אותנו וחומסים אותנו, זה חילול השם (רבנו הרב צבי יהודה, במאמר למצות הארץ. לנתיבות ישראל א, קיח).

ג. גם תלמידי ישיבה ולומדי תורה חייבים במצוה זו, אבל יכולים לקבל דחיה, וכך ראוי.

ד. המצוה קיימת גם אם חייל מסתכן, שזה דרכו של עולם (מנחת חינוך תכה. תרד. שו"ת משפט כהן עמ' שכז).

ה. יש לצאת למלחמת מצוה גם אם לא ברור שננצח, אבל אם ברור מאה אחוז שלא ננצח, אין לצאת (הגר"ש גורן, מאמר 'מלחמת החשמונאים לאור ההלכה', ספר תורת המועדים עמ' 179-178).

ו. אם הוריו מתנגדים שישרת ביחידת קרבית, כי חוששים לו, לא ישמע להם (שו''ע יו''ד רמ, טו).

ז. בכל יחידה בה חייל משרת, הוא מקיים מצות צבא, הן יחידה קרבית הן יחידת עזר (כמו שקבע דוד המלך: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". שמואל א ל, כד. "איש על מחנהו ואיש על דגלו". במדבר א, נב).

ח. לחתום קבע הוא מצוה מן המובחר, מידת חסידות.

ט. אסור לבנות לשרת בצה"ל, בכל יחידה, וכל שכן יחידה קרבית.

י. חייל חייב לשרת ביחידה שאין בה בנות.

יא. חייל לא ישרת ביחידה בה יש הטפה לתועבה.

יב. יש לשמור על נקיות המחנה, וקל וחומר על קדושת המחנה. והיה מחניך קדוש.