העם עם החטופים

פקח עיניך וראה עם שלם העסוק יומם וליל בחטופים. מיליונים של אנשים מוטרדים עד עומק הנפש בגלל עשרות חטופים. אשרי העם שככה לו. נושאים ונותנים, שוקלים ודואגים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים, וכל עמך בית ישראל.

העם מגובש: יש לשחרר בכל מחיר! או כמעט בכל מחיר. חילוקי דעות על המחיר. אז כמעט בכל מחיר. כולנו מאוחדים, מסביב למצוה גדולה זו.

כואב, כואב, שיש חטופים. ומנחם שאנו מאוחדים. ובצדק, כי זו מצוה גדולה מן הגדולות. וכבר כתב הרמב"ם שפדיון שבויים קודם לפרנסת עניים, כי השבוי רעב, צמא, ערום, ועומד בסכנת נפשות. "לא תאמץ את ליבך", "לא תעמוד על דם רעך", "לא ירדנו בפרך לעיניך", "וחי אחיך עמך", "ואהבת לרעך כמוך", "הצל לקוחים למות" (הלכות מתנות עניים ח, י).

ואכן אברהם אבינו יצא למלחמה עם כל תלמידיו, כדי לשחרר אדם אחד, לוט. בני ישראל יצאו למלחמה נגד הכנעני להציל שבויה אחת. וכן דוד, כאשר פשטו של צקלג.

אמנם יש סייגים כדי לא לעודד חטיפות וכדי לא להכביד על הציבור. כולנו יודעים איזה מחיר נורא שילמנו על עסקת ג'יבריל, עסקת שליט, וכל שאר העסקאות. אנו גם יודעים כיצד כל ההפגנה מעלה את המחיר שדורש האויב. אך לא כאן המקום לדון בזה, ובמיוחד שאינינו מכירים את כל מורכבות המציאות.

אנו גם יודעים שיש עוד מסכנים, ניצולי שואה שמתלבטים כל חודש בין מזון, חימום או תרופות. חולים חסרי אמצעים לשלם תרופות מחוץ סל התרופות ונידונים למות. חיילים שנהרגו במספר לאין ערוך יותר גדול מהחטופים. אנו יודעים, שעמנו היקר, שרווחת החיים מרדימה אידיאלים, התעורר עתה לאידיאל. ויתכן שגורל החטופים גרוע מכל אלה.

יתכן שאנו טועים בחלק מן המהלכים. אין זה מפליא. זה טבע האדם לטעות. אך זה לא נמנע אותנו מלראות בהתעוררות עמנו למען החטופים, נקודה גדולה של אמת, של אור, של אהבה. אשרינו.