האיש שלא התלונן נגד ד'

יוסף הצדיק, עבר דברים קשים בחייו, אך לעולם לא התלונן נגד ד'.

א', אחיו שנאו אותו, בגלל שאביהם אהב אותו. מה הוא אשם? - אך הוא לא התלונן נגד ד'.

ב', הוא חלם חלומות, הבין בצדק שהם מד', וראה חובה לספר, ועקב זה אחיו קנאו בו ושנאו אותו, ואביו גער בו – ובכל זאת הוא לא שאל את ד': למה זה מגיע לי?

ג', זרקו אותו לבור, שם היה לו סבל נורא, אך הוא לא אמר מילה אחת נגד ריבונו של עולן, הבין שזו תוכנית אלוהית.

ד', מכרו אותו לעבד, שזה דבר נורא. אך הוא לא אמר: רבונו של עולם למה עזבתני. הוא האמין שהוא תמיד איתו, וכל זה שייך לתוכנית אלהית.

ה', הוא בודד במצרים, לא הכיר אף אחד. אך לא בא על כך בטענות אל ד', הוא לא הרגיש בודד, שהרי ד' תמיד היה איתו.

ו', אשת פוטיפר הטרידה אותו יום יום, והוא עמד בניסיון, לא בא בטרוניא: ד', למה אתה שולח לי נסיון זה?

ז', אשת פוטיפר רקמה עלילת שקר ועקב זה הוא ישב במקום נורא, בבית הסוהר עשר שנים, אך לא אמר מילה: הרי עמדתי בניסיון, אז למה אני סובל, כי היה לו אמון בד'.

ח', שר המשקים הבטיח לו לדאוג לו, אך הוא שכח ועקב זה הוא ישב עוד שנתיים, ולא הבין למה, אך לא התרעם על ד'.

היתה לו אמונה בד'.

ידע שד' תמיד איתו ולא שוכח אותו.

האמין שד' פועל בסתר.

וכל מה שד' עושה, יתברר בסוף שזה לטובה