קצת מפריע לי שאני חרדי

אני שמח מאוד שאני חרדי. להיות יהודי אמיתי, זה להיות חרדי. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, והוא שאני לא הולך לצבא, הרי גם הצבא הוא יהודי.

ב''ה אני חרדי, מקפיד על קלה כחמורה, לכן הצבא אינו בשבילי, הוא אינו כשר למהדרין, לכן אין מקומי שם. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, שיש יחידות, כמו חשמונאים, שהכל כשר למהדרין, יותר מאשר אצלי בבית.

אשרי שאני חרדי, אני שומר על עצמי מכל דבר שיגרום לי להתקלקל, לכן אני מפחד להתקלקל בצבא. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, שתלמידי ישיבות ההסדר, אינם מתקלקלים, אלא נשארים שם צדיקים.

אני חרדי, ומה טוב חלקי, כל רגע פנוי אני מקדיש ללימוד התורה. נכון שזו עת מלחמה, אבל עת לעשות לד', לשבת ללמוד תורה. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, אולי ללכת לצבא, הוא עת לעשות לד'.

אני חרדי, עושה חסד לכולם בכל דרך אפשרית, ואנשים מאוד מעריכים את זה, אבל יש דבר שמפריע לי קצת. שחבריי נופלים בקרב, משאירים האלמנות ויתומים, ואני נשאר צפון בביתי.

אני חרדי, מה יפה חלקי, אני מוסר נפשי על התורה, לכן אם יכריחו אותי ללכת לצבא, עדיף למות. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, למה שיכריחו אותי, למה שלא אלך מעצמי.

אני חרדי, לכן רק התורה קובעת בשבילי ולא הבג''ץ ולא הכנסת, והם לא יחליטו שאלך לצבא. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, שאולי התורה עצמה מצווה עליי ללכת לצבא.

אני חרדי, לכן איני צבאי. או או. אין מקומי בצבא אלא בישיבה. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, שגדולי ישראל שלנו קבעו שמי שאין תורתו אומנותו, עליו ללכת לצבא, והרי אני מזמן כבר לא בישיבה, אז לא מובן לי למה לא אלך לצבא.

אני חרדי, ואצלי מסורת זו מסורת, ויש מסורת שלא הולכים לצבא, לכן גם אני לא אלך. אבל יש דבר שמפריע לי קצת, שבמלחמת השחרור, חרדים הלכו, כולל רבנים, וכן במלחמת ששת הימים.

אני חרדי, לכן איני ציוני. פשוט מאוד. אני לא מתעניין במדינה, אני לא מתעניין בגאולה. אבל דבר אחד מפריע לי קצת: אנשים נהרגים, אז למה לא אשתתף לשם הצלה. הצלה זה לאו דווקא ציוני.

אני חרדי, משפחתי חרדית, וסביבתי חרדים. לכן אם אלך לצבא, יחרימו אותי, ואת אשתי ואת ילדיי. אבל יש דבר שקצת מפריע לי. תמיד למדתי, שלא צריך לפחד מלחץ חברתי, כי לא הוא קובע אלא ריבונו של עולם.

אני חרדי, כלומר החיים שלי הם לימוד תורה ותפילה, וזה מה שקובע את חיי העם ועתידו, ולא הצבא נותן ניצחון, אלא התורה שאנו לומדים והתפילה שאנו מתפללים. ובכל זאת, יש דבר שקצת מפריע לי: אברהם אבינו למד תורה והתפלל, ובכל זאת הוא הלך להילחם, וכן יעקב אבינו, וכן משה רבינו, וכן יהושע בן נון, וכן דוד מלכנו, ועוד ועוד.

אני חרדי, עוסק בתורה ולא בענייני גאולה. זה נושא בשביל הציונים. מי נתן להם רשות לקבוע שעתה גאולה? ובכל זאת, יש דבר שמפריע לי קצת: יש שיבת ציון, יש בניין הארץ, יש מלא תורה בארץ ישראל, וגם יש צבא שמציל אותנו מפוגרומים.

אני חרדי ומוסר נפשי על התורה, יומם ולילה. ובכל זאת, יש דבר שמפריע לי קצת: יש כאלה שמוסרים נפשם ממש בשביל עם ישראל, ואני לא מהם.

אני חרדי, ולכן אני מלא אהבת ישראל ומשתוקק ופועל כדי שכולם יהיו חרדים. אבל יש עדיין דבר שמפריע לי קצת: כיצד אני שותף לחיילים הפצועים, גופנית ונפשית, כדי להגן עלינו ועל ילדינו, ועל שנפטרו והשאירו אלמנות ויתומים.

אני חרדי, לוחם בעד הטוב נגד הרע, ובזכותנו הטוב ינצח את הרע, במיוחד כאשר הוא תוקף אותנו, אז יש דבר שמפריע לי קצת, למה אני לא שותף בפועל ממש במערכה העולמית הזאת.

אני חרדי, לכן יש לי אמונת חכמים, ושמעתי גאון גדול ראש ישיבה שאמר: תלמידי ההסדר לא מתקלקלים, כי הם בתוך הצבא של יהושע בן נון, ולכן נשארים שלמים בתורתם ויראתם. אז יש דבר שמפריע לי קצת: מה מונע ממני להיות בתוך הצבא של יהושע בן נון.

כמובן, גם בתי חרדית, מקפידה על קלה כחמורה, היא בוודאי שלא תלך לצבא, אך מפריע לי קצת מה שהיה כתוב בכרוז של אגודת ישראל: ''בת ישראל, עשי חובתך לעמך ולארצך! התפקדי לשירות העם" (ולא צבא, כמובן).

אבל לא נתבלבל, אני נשאר חרדי, אני שמח שאני חרדי, ואשאר חרדי, ומאמין שזו הצלת העם, אבל כיוון שחרדי אומר אמת, אני מודה שיש כמה דברים שמפריעים לי קצת.