שמונה כללים בהצלת חטופים

א. מצווה גדולה מאוד להציל חטופים. הרי הם גם רעבים, גם מעונים, גם סובלים, גם חולים, גם בסכנת נפשות.

ב. כמובן, יש במדינתנו עוד הרבה סובלים, חולים, רעבים, חולי נפש, קשישים שעוברים התעללויות, לאלפים ולעשרות אלפים. אבל אין זה פוטר אותנו מאחריותינו לכל 20 חטופים חיים. דור דור ומצוותיו. זו מצווה שדור זה החליט להתמסר עליה. על פיה נמדד היום כל אדם.

ג. כמובן יש לשחרר אותם בצורה כזו שלא שאויבינו יבינו שלא ישתלם להם לעשות עוד מעשה מסואב כזה כי כידוע אין מצילים אדם א' על חשבון אדם ב'.

ד. כמובן, אי אפשר בתמורתם לשחרר רוצחים, כי הניסיון מראה ש-50% מהם חוזרים לרצוח, ואכן כל שחרור מחבלים גרם לאין ערוך יותר הרוגים מאשר השבויים ששחררנו.

ה. הדרך שאוחזים בה עתה של מלחמה, היא אפשרות מוסרית, על אף שכבר נהרגו 800 חיילים, כי במלחמה, אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד.

ו. ראינו שאברהם אבינו יצא למלחמה עם כל תלמידיו נגד ארבעה מלכים כדי לשחרר שבוי אחד. וכן עשה משה רבינו בשביל שבויה אחת.

ז. יש עוד שיקולים לכאן ולכאן לצאת ממילא למלחמת הגנה נגד אויבים כאלה, אבל אין זה דווקא קשור לענייננו.

ח. יש בוודאי נתונים שאיננו מכירים, ולאורם התמונה עשויה להשתנות.

חזק ואמץ.