שחרור חטופינו!

א. ודאי אנחנו שמחים שמחה עצומה על שחרור אחינו החטופים. יחד עם זה, יש לנו היסוסים בתוך ליבנו, משום שהשחרור הזה כרוך בשחרור מחבלים, שהניסיון מראה ש50% מהם חוזרים על מעשיהם. וכן לא סיימנו את המלחמה למגר את הטרור. על כך יש להשיב:

א. אינינו יכולים לשפוט מהלכי הממשלה בלי לדעת את כל הפרטים. המציאות הפוליטית, הביטחונית, הפסיכולוגית מאוד מורכבת, ואינינו מכירים אותה. למשל, אנו מכירים שאנחנו לא יכולים ללכת ראש בראש נגד האמריקאיים. אי אפשר לפסוק הלכה בלי לדעת את כל הפרטים.

ב. עלי אדמות, כל דבר יש לו מחיר. אדם שהיה לו חלום רע שמאוד מטריד אותו, יכול לעשות הטבת חלום כולל תענית אפילו בשבת, כדי שד' יסלח לו. אבל הוא לא אכל בשבת. לכן, הוא צריך לצום על מה שצם בשבת כדי לכפר על זה. זה מה שנקרא: "ליתיב תעניתא לתעניתא" (תענית יב, ב). משל למה הדבר דומה, לרופא שנותן תרופה, ויש תופעות לוואי. וכן, זה דומה למי שנולד לו ילד ומתה אשתו, הוא מברך הטוב והמטיב על לידת הבן, ודיין האמת על מיתת אשתו (ברכות ס, א).

ג. גם ראינו דבר מופלא: אהבת ישראל עצומה. כדי להחזיר את אחינו ואחיותינו ,התגייסה כל האומה, לא רק המשפחה, לא רק החברים, לא רק מכרים, אלא כל האומה כולה! יש לעם ישראל כל כך הרבה אהבה, ולפעמים יש בזה חסרון, מה שנקרא אהבה מקלקלת את השורה. מרוב אהבה עוברים גבולות. אשרי העם שככה לו!

ד. גם אם נחליט שאם היתה כאן טעות, הכל מד'. כמובן, מה שהכל מד', לא פוטר אדם מהאחריות. התורה מצווה לעשות מעקה לגגו, כדי שלא "יפול הנופל". הכפילות "יפול הנופל" מוסברת על ידי חז"ל, שאם נופל, סימן שנגזר עליו מן השמים שיפול. אם כן, הם שואלים: אז למה לעשות מעקה? הרי אם נגזר שיפול, הוא יפול גם עם מעקה, ואם נגזר שלא יפול, הוא לא יפול, גם בלי מעקה. הם משיבים, אכן, אם נגזר שלא יפול, הוא לא יפול, והשליח יהיה המעקה, ואם נגזר שיפול, הוא יפול, והשליח יהיה העדר המעקה. ועל זה נאמר: מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב (שבת דף לג). יוצא, כשד' רוצה לעשות דבר רע, הוא עושה דרך אדם רע, וכשד' רוצה לעשות דבר טוב, הוא עושה דרך אדם טוב. כמו שמרדכי אמר לאסתר (אסתר ד, יד): "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כלומר בטח יהיו רווח והצלה לעם ישראל, רק השאלה על ידי מי הם יבואו.

ה. איך שיהיה, יש כאן ניצחון גדול לעם ישראל. נתנו מכה כל כך קשה לחמאס, שיהיה לו קשה לקום. גם יש אומרים שעכשיו שאין שם חטופים חיים, יהיה יותר קל לתקוף אותם, אם נצטרך.

ומה שהרבה שואלים אם לברך על שחרור החטופים. אמנם לא ראינו אותם יותר משנה, אך ידענו מי חי ומי לא, ולכן אין לברך מחיה המתים, כי הברכה היא על אדם שלא שמענו עליו במשך י"ב חודש ויתכן שהוא מת. מה שאין כן ברכת שהחיינו, אם אדם לא רואה את חברו שלושים יום, הוא מברך שהחיינו, אפילו קיבל ממנו מכתב (שו"ע או"ח רכה, א ונושאי כלים). אמנם בכל מקרה לא שייך לברך כנ"ל, גם כשכן מברכים, צריך להיות פנים אל פנים, ולא בטלפון, מחשב או טלוויזיה (שו"ת יחוה דעת ב, כח. שו"ת בצל החכמה ב, יח). אבל יש לברך שהחיינו על הבשורה הטובה שב"ה הם משוחררים (שו"ע או"ח רכב א)!

סיכום: אנחנו מודים לד' על חסדיו ונפלאותיו על עמו ועל נחלתו.