עונש מות למחבלים

ש: האם לפי ההלכה, מותר דין מות למחבלים? הרי אין לנו סנהדרין.

ת: בודאי. א. רודף – מחבל הוא רוצח. ואמנם מאז שהסנהדרין יצאה מלשכת הגזית, אין לנו דיני נפשות, אבל יש לו דין רודף. וכדי להרוג רודף, לא צריך לא סנהדרין, ולא בית דין, ולא דרישה וחקירה, שהרי זה כדי להציל את הנרדף. הרי מחבל אינו רודף רגיל שמתכוון להרוג אדם מסוים, אלא הוא רוצה להרוג כל יהודי שייקרה בדרכו. וכן הנסיון מראה ש-50% של המחבלים ששוחררו שוב מעורבים ברצח. אם נשאיר אותו בחיים, הוא ירדוף הלאה לרצוח יהודים.

ב. הרתעה – יש לתת דין עונש מות למחבלים כדי שאחרים יראו וייראו ולא יזידון. הרמב"ם כותב במורה נבוכים שהעונשים של התורה אין עניינם דווקא להעניש את האדם, בשביל זה יש ריבונו של עולם, אלא להרתיע מן העבירה. הוא מונה ארבע אמות מידה לחומרת העונש: א. חומרת העבירה. ב. תפוצת העבירה. ג. קלות ביצוע העבירה. ד. עוצמת היצרים המובילים לעבירה. וכאן יש לנו כל ארבעה גורמים אלה באופן חמור. אם מחבל יודע שבסוף הוא ישתחרר בעסקה, אין הרתעה בכלל.

ג. הוראת שעה – מותר לעשות הוראה שעה לנביא, סנהדרין או מלך. אמנם אין לנו מלך, אבל מרן הרב קוק מוכיח בתשובה בשו"ת משפט כהן (ס' קמד) שלמנהיג מוסמך ומוסכם של עם ישראל, יש חלק מסמכויות המלך. אחת מההוכחות שלו היא ממה שכתוב ברמב"ם שלריש גלותא בבבל יש דין מלך. זאת, אע"פ שהיה בבבל ובעצם היה כפוף למלך בבל. ק"ו מנהיג מוסמך בארץ ישראל. מדובר על הסמכויות הכלליות שלו, כמו לגבות מיסים או לנהל מלחמה, שאם לא כן, הוא גנב ורוצח (עי' עוד מקורות לזה שהביא רבנו הרב צבי יהודה בסוף הספר). לכן, יש לממשלה הסמכות להעניש בעונש מות למחבלים.

בשו"ת אגרות משה (חו"מ ב סח), הג"ר משה פיינשטיין כותב למושל מדינת ניו יורק שאחד התפקידים של ממשלה הוא להגן אפילו אם צריך להעניש בדין מות. וכשתפסו את הערבי שעשה את הלינץ' שהיה אז ברמאללה בתקופת האינתיפאדה השניה, והוא הודה במה שעשה, אמר הג"ר עובדיה יוסף, אחד כזה חייבים לתת לו עונש מוות (ספר רבנו לרב אליהו שטרית עמ' קנג).

ד. הלכות מלחמה – במלחמה יש דינים אחרים. הרי במלחמה אנשים נהרגים. מאז קום המדינה עד עכשיו, אנחנו במלחמת השחרור. לכן במלחמה כמו במלחמה.