על הצחוק

פורים קשור לצחוק. גם כל חודש אדר קשור לצחוק. הדבר מוזכר בספר "יצירה" שהוא ספר קדום, המיוחס לאברהם אבינו, והוא ספר קודש קודשים, הכולל בתוכו עמקי חכמת הנסתר.

מהו צחוק? מהו התהליך הנפשי שמביא לידי צחוק? מהם הקריטריונים, שעל פיהם אפשר לקבוע האם דבר מצחיק? פילוסופים והוגי הדעות דנו הרבה על מהות הצחוק, והביעו דעות שונות אך כולם הסכימו ומסכימים, שצחוק הוא דבר חשוב מאד. צחוק, אינו בדיחה! הוא דבר רציני ביותר פונקציה חיונית של האדם. היו אפילו שרצו להגדיר את האדם בתור "בעל חיים צוחק".

אצל הילדים אנו פוגשים את הצורה הפשוטה ביותר והמקיפה ביותר של הצחוק. כל דבר, לא נעים ולא נוח, מביך, מתסכל ומכוער, מתמיה ומפליא, מרגיש ופוגע, מבלבל ומפריע – כל זמן שאינו די קטסטרופלי כדי לבטל את מצב רוחו – מופיע ומתקבל אצלו כמצחיק. זהו הכוח של "ונהפוך הוא" של הצחוק, הכוח של פורים ושל חודש אדר. המבוגרים שמרו בדרגות שונות את כשרון ההומור, שמאפשר ליהנות מדברים לא נעימים דרך חווית הצחוק. אבל אלה שאינם מוכשרים לכך, אינם יכולים לחוות חוויה זו אלא כאשר במעבר לצד הלא נעים, ישנו משהו נעים – אז הם צוחקים. קומבינציה מסובכת זו, נקראת "בדיחה". כללו של דבר, הצחוק הוא תופעה של גבורה. אנו מתגברים על מכשולי המציאות על ידי הצחוק.

אנו מעכלים את הצרות והקשיים אף על ידי הצחוק. כשהקב"ה מודיע לאברהם אבינו "נתתי ממנה לך בן" נמצא אברהם קרוע, הרי זה בלתי אפשרי, ומצד שני ה' הודיע. איך מתגברים על הפרדוקס? "ויפול אברהם על פניו ויצחק" (בראשית יז טז). זהו צחוק של אמונה. על ידי הצחוק הזה, אברהם אבינו מתגבר על הקושי שבמציאות. זהו צחוק של ענק האמונה. בצחוק של אברהם אבינו, דבר ה' ניצח את המציאות. ונהפוך הוא. הצחוק מאפשר לנו לעמוד איתנים נגד התופעות הקודרות של המציאות. להישאר חופשיים על אף צמצומי המציאות. להישאר אנחנו, למרות כוחות הכפייה של המציאות. הצחוק לוחם נגד הכוח. הוא עצמו כוח, הוא גבורה והוא דין. הוא מידתו של יצחק אבינו. יצחק מי שיצחק אחרון. יצחק מי שינצח את ההיסטוריה…

הצחוק הוא תגובה נגד תוקפנות היש. הוא מגן של חירות האדם נגד שעבודי המציאות. הוא התגוננות בפני האלימות ולכן, במידת מה, הוא בעצמו אלימות...

לכן ישנו צחוק שהוא אלימות נגד דבר ה'. זהו צחוק הכסיל שניזון מסיגי הצחוק, זהו צחוקו של עשו, זהו צחוקו של ניטשה בספרו "כה אמר זרטוסטרה", הצחוק שמתפרץ מתוך התלהבות הנפש ואז פורץ את כל גבולות המוסר, הצחוק הלועג לכל…

כל צחוק מתפרץ ופורץ. אבל הכול תלוי – מה הוא פורץ. צחוקו של אברהם מפקיע את החוקיות של חוקי הביולוגיה; המטפיזיקה של ההומור שלו מפקעת את המוגבלות של הטבע, והיא הופכת להיות דבר קומי ומצחיק. ונהפוך הוא. מה שאין כן צחוק הכסיל שמפקיע את חוקי המוסר. הוא לוקח בקלות מה שאינו קל בכלל, זאת קלות הראש: "שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה".

הצחוק יונק את כוחו מן העתיד הטוב, ונותן כוח להתמודד עם ההווה. יצחק. ההווה הוא לעתים מפחיד ומזעזע ורק הצחוק מאפשר הסתכלות שפויה עליו. באופן פרדוקסלי, רק הצחוק מאפשר לקחת את החיים ברצינות. בית המקדש נחרב, תפארת ישראל נפלה, כל העולמים נזדעזעו, ואראלים מר יבכו ורבי עקיבא צוחק. הוא רואה שועל יוצא מבית קודש הקודשים וצוחק. "עקיבא לעולם אתה מתמיה – אנו בוכים ואתה שוחק?! אמר להם – למה בכיתם"? "אמר להם רבן גמליאל: ראו מה עקיבא אומר לנו! מקום שכתוב בו, והזר הקרב יומת, שועל יוצא מתוכו ולא נבכה? אמר להם: לכך אני שוחק…האהבה בתענוגים למחזה העתיד הוודאי מילאה כל כך את לבבו הטהור, עד כי לא הניחה לו מקום לאנחת לב של ההווה המרעיד" (עולת ראיה ב,ד)…

הצחוק ( גם על פי סיפורו של ר ' נחמן מברסלב מעשה בבן מלך ובן שפחה שנתחלפו ) הוא שהאור צוחק מן החושך , הצחוק הגדול של הטוב המנצח את הרע , צחוקו של ריבון עולמים שצוחק על הרשעות העולמית באחרית המים , מפני הבירור הגדול והסופי שאין הרע אלא הבל , והכל ביד ה ', המנצח כל ומעל הכל . " מיד הקב " ה יושב ומשחק עליהן , שנאמר , יושב בשמים ישחק . אמר רבי יצחק אין שחוק לפני הקב " ה אלא אותו יום בלבד " ( עבודה זרה ג ב ) " אז ימלא שחוק פינו " בהופעת הצחוק האלוקי הכלל עולמי " הכלל עולמי עולמים ". אשרינו שזכינו לקץ המגולה , לבת צחוק של הצחוק הגדול .

קטעים מתוך "טל חרמון" לרב שלמה אבינר