התורה שבמעמקי הנשמה

שאלה: כיצד ייתכן שהתינוק לומד את כל התורה כולה בבטן אמו במשך תשעה חודשים? ומדוע הוא שוכח אותה בצאתו לאוויר העולם, הרי הדבר מקשה עליו את הלימוד לאחר מכן?

תשובה: ברור שדברי חז"ל אלו אינם כפשוטם. בבטן האם אין ספרים, אין מורים, והעובר אינו בדרגה שכלית המאפשרת הבנה כזו. הכוונה היא שהתורה נמצאת בתינוק מצד המהות. התורה, לפני שהיא נכתבת בדיו על קלף, חקוקה בעומק נשמתו של כל אדם מישראל. היא הטבע הפנימי שלנו. אם כן, מדוע איננו חשים בה? מפני שיש הסתרה ושכחה. הטבע האלוהי מוסתר. הנשמה היא חלק אלוה ממעל, אך הבחירה החופשית של האדם עלולה להסתיר ממנו את נשמתו. כאשר אנו שומרים תורה, איננו עושים דבר המנוגד לטבענו, אלא אדרבה, אנו חוזרים לטבענו המקורי.

נשאלת השאלה: אם כל התורה כבר גנוזה בנשמתנו, מדוע עלינו לטרוח וללמוד אותה? מדוע לא נסתפק בהקשבה לקול הנשמה? התשובה היא שבתוכנו לא רק הנשמה מדברת, אלא גם היצר הרע. היצר הרע הוא רמאי; הוא אינו מציג את עצמו בשמו, אלא מדבר בסגנון ובטון של היצר הטוב. אברהם אבינו היה במדרגה מיוחדת שבה הוא ידע את כל התורה כולה לפני שניתנה, שכן "נעשו שתי כליותיו כשני תלמידי חכמים" והיו מלמדות אותו תורה. הוא היה מסוגל להקשיב לנשמתו ולפגוש דרכה את התורה. אנו, לעומת זאת, איננו במדרגה זו. אצלנו הסדר הפוך: על ידי לימוד התורה החיצונית, אנו זוכים לפגוש את נשמתנו הפנימית.

שאלה : יש סיפורים על ילדים פלאיים היודעים את התורה כולה בגיל צעיר מאוד ?

תשובה : יש לדעת שבאופן כללי אין להאמין לכל סיפור. אמנם בספר הזוהר מוזכר המושג "ינוקא", ילד פלאי היודע רזי תורה, ואם הדבר מופיע בזוהר הרי שהוא אמת, אלא אם כן מדובר במשל. הקדוש ברוך הוא ודאי יכול לעשות ניסים ואין מי שימנע זאת ממנו, אך אנו איננו במדרגה הזו. יש לבחון כל סיפור לגופו בזהירות רבה.