סיפורי רבנו הרב צבי יהודה

סיפורי רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ״ל מתוך השיעורים

1. הינוקא שבחבורת הזוהר — חכמתו של רב המנונא

בחוגי החסידים מספרים סיפורי ״ינוקא״ — ילד פלא שדבריו נשגבים, ושדווקא בדרך טיול מתגלים ממנו דברים גדולים.

גם ב״תיקוני זוהר״ מצויים סיפורים מסוג זה.

פעם הלכו גדולים בדרך, והצטרף אליהם ינוקא צעיר שהכירוהו. אמר להם הינוקא:

״אתם עוסקים בתורה, בכ״ד ספרי קודש, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אבל אבא שלי שואב מהים!״

שאלוהו: ״מיהו אביך?״

השיב: ״רב המנונא.״

ב״אורות״ מובא שרב המנונא היה גדול שידע לברר לא רק דברי חכמה נשגבים, אלא אפילו למצוא את החכמה הגדולה הטמונה בדברי שטות.

משם, מסיפור זה, בא הינוקא של החסידות.

2. הסבא המקובל רבי אברהם — חשבונות הקיצים והגר״א

גם לנו היה ״סבא״ משלנו. שמו היה רבי אברהם, ועל שמו נקרא הרב אבא זכרונו לברכה.

ממנו נותרו חמישה חלקים בקבלה, מלאים על גדותיהם הערות בכתב יד קדשו, באותיות קטנות, ברורות ויפות. רוב העניינים הם ענייני קבלה וזוהר, ולעיתים יש גם הערות בהלכה, תשובות הרמב״ם ופוסקים.

גם אצל הגאון מווילנה הייתה גדלות מיוחדת בקבלה, והיו חוגים מיוחדים סביבו שלמדו את תורתו.

בכרך ״זוהר חדש״ יש מקומות שבהם, בהגהותיו, הסבא מזכיר את הגאון, ותמיד כותב ״הגאון״ ולא ״הגר״א״. הוא גם מזכיר מעט את ספר ״נפש החיים״ לרבי חיים מוולוז׳ין, שכבר יצא אז לאור.

יש כאן דבר מיוחד: המקובלים אומרים שלאר״י הקדוש הייתה נשמה של משיח; בחוגי החסידים אומרים כך על הבעש״ט; וגם בחוגי הגאון אמרו כן ביחס להגר״א.

ב״זוהר חדש״, בפרשת וישב, יש דפים אחדים סתומים, העוסקים כנראה בחשבונות קיצים ובענייני משיחיות, ויש בהם דברים הטעונים פענוח וביאור.

בפרשה נאמר: ״יוסף בן שבע עשרה שנה״, ובקטע ההוא מופיע כמה פעמים הכינוי ״יוסף הצדיק״. בתחילת הדברים מופיעות המילים ״ביומא דאסתלק צדיק״, ואחריהן מובאים חשבונות ודברים סתומים.

על מילים אלה כתב הסבא, רבי אברהם, בכתב יד קדשו:

יש לומר שהכוונה לגוויעת הגאון.

כלומר, לפי רמזו של הסבא, הדברים קשורים לפטירת הגאון מווילנה — הגר״א. זהו רמז הנוגע לחשבונות הקיצים ולרעיון המשיחיות, כפי שהם מופיעים באותם דפים סתומים.

3. תפילתו של רבי דב־בער — ״ריקודים של דוב״

גדול בתורה, בקדושה ובתפילה על גדולים יש לדקדק, אבל ישנן עובדות ומסורות שראוי לספר.

דודנו, הגאון רבי דב־בער זכרונו לברכה, היה מן החבורה הראשונה של תלמידי רבי חיים מוולוז׳ין. בנו של אותו גאון היה סבו של הרב אבא זכרונו לברכה.

אותם תלמידים ראשונים של רבי חיים היו גאוני ארץ מופלאים, ורבי דב־בער היה איש פלא מיוחד: גאון בתורה ובהלכה, וגאון בקדושה ובצדקות.

סיפורים רבים נמסרו עליו, ובייחוד על עבודת התפילה שלו.

גם רבי חיים מוולוז׳ין עצמו היה גדול ונורא בעבודת התפילה. פעם התבטא בדרך הלצה על תלמידו הגאון רבי דב־בער:

אני לימדתי כיצד להתפלל, את ה״דוב״ הזה!

רבי דב־בער קיבל מרבו את סדרי התפילה ואת דרכי העבודה. תפילתו הייתה בדבקות גדולה כל כך, עד שנענועיו והתלהבותו זכו בפי הבריות לכינוי:

״ריקודים של דוב״.

תפילת ערבית שנמשכה כל הלילה ומעשה שהיה כך היה.

פעם יצא רבי דב־בער לדרך, כשהוא נוסע בעגלתו של יהודי פשוט, בעל עגלה. הדרך הייתה ארוכה, ולעת ערב עצרו השניים ללון באכסניה.

רבי דב־בער נעמד להתפלל תפילת ערבית, ואילו העגלון, לאחר יום של נסיעה, שכב לישון.

חלפו שעות הלילה. העגלון ישן את שנתו, ובאשמורת הבוקר, בטרם עלה האור, התעורר. הגיע הזמן לרתום את הסוס, להעיר את הרב ולהמשיך בדרך.

אך מיד נעצר בתדהמה.

רבי דב־בער עדיין עמד בתפילת ערבית.

לילה שלם עבר — אותו לילה רוסי ארוך, מן הערב ועד אשמורת הבוקר — ולא הספיק לו כדי לסיים את תפילתו.

העגלון הספיק לישון ולקום לקראת המשך הדרך, ואילו רבי דב־בער עודנו עומד לפני ריבונו של עולם, שקוע באותה תפילה שבה החל בערב.

זו דוגמה אחת לתפילתו של גדול בישראל.

״ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך״ — מסורת על קריאת שמע וישנה מסורת נוספת בעל פה, שקיבלתי מן הרב אבא זכרונו לברכה.

אבא קיבל אותה מאחד מגדולי ליטא, שהיה קשיש ממנו וזכה להכיר את הגאון רבי דב־בער בעצמו.

כך סיפר אותו גדול:

פעם התאכסן בביתו של רבי דב־בער. בשעת התפילה שמע את רבי דב־בער קורא קריאת שמע בביתו.

לא הייתה זו קריאה רגילה. רבי דב־בער אמר את המילים בהתאמצות גדולה, בכוונה עצומה ובהתלהבות.

כשהגיע למילים:

״ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך״

היה מכוון לפירוש חז״ל:

״בשני יצריך״.

וכשהגיע למילים:

״ובכל נפשך״

היה מכוון:

״אפילו נוטל את נפשך״.

וכשהגיע למילים:

״ובכל מאודך״

היה מכוון:

״בכל מידה ומידה שהוא מודד לך״.

כך הייתה עבודתו: דברי חז״ל לא היו אצלו רק פירוש שיש ללמוד ולומר, אלא דברים שיש לחיות אותם ממש בתוך התפילה.

אם חז״ל פירשו כך — כך זה. כך אפשר לומר את הדברים תוך כדי קריאת שמע, מתוך כוונה ודבקות עצומה.

הרב צבי יהודה מסיים בזהירות: אם יש ללמוד מכך על כל אחד ואחד, איננו יודעים; אבל זו עובדה מעניינת על גדולים וגאונים מן החבורה הראשונה של תלמידי רבי חיים מוולוז׳ין.