שהחיינו / הטוב והמטיב

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

שהחיינו על ילדה עם מום מולד

ש: מי שנולד לו ילדה עם תסמונת דאון, האם יברך שהחיינו, הרי הוא עצוב?

ת: בוודאי שילד כזה יש לאהוב ככל ילד אחר ולשמוח על המתנה האלקית ולהרעיף הרבה מאוד אהבה. השאלה היא איך יבטא האדם את רגשותיו כאשר פתאום נודע לו שנולד לו ילד כזה.

כשנודע לו, הוא גם עצוב וגם שמח, לכן יברך שהחיינו וגם דיין האמת. כמו מי שנולד לו ילד ומתה אשתו, או מת אביו וקיבל ירושה, על אף שהם שני דברים שונים, ופה דבר אחד, אבל הוא מורכב משניים (ברכות ס א). כמובן אין הכוונה לדמות מום מולד למיתה, חלילה, אלא לתת דוגמא של צירוף שתי ברכות. והגרי"ש אלישיב פסק שלא יברכו כלל שהחיינו, ודיבר על מקרה שההורים רק עצובים וכלל לא שמחים, והגרח"פ שיינברג אמר לברך אם הוא שמח (קב ונקי סי' ע. ספר תורת היולדת פרק לז הערה ט). והג"ר יעקב קמנצקי אמר שיש להמנע מלעשות שלום זכר בעבור ילד שנולד עם תיסמונת דאון, וכמאמר הכתוב במשלי (כה, כ): "ושר בשירים לב רע", ועיי"ש. וכן אמירת מזל טוב שנהגו בלידת התינוק מכיון שכהיום זה ביטוי לשמחה, יש להמנע מזה (אמת ליעקב על השו"ע יו"ד רסה הערה 178).

וכידוע על בשורה רעה מברכים דיין האמת כגון שהחמיץ יינו או נשרף רכושו או מתה בהמתו (שו"ע או"ח רכב ומ"ב שם). וק"ו ילד עם תסמונת כזו, ואין זה שולל את קבלת המתנה של הקב"ה בשמחה (שו"ע שם).

אמנם כתב בביאור הלכה (סי' רכב ד"ה ילדה אשתו) שברכת ברוך דיין האמת לא נתקנה אלא על דבר שמתחלה ניתן לו ואחר כך נתקלקל או נאבד, והרי כאן מתחלה ילד בלי מום לא ניתן לו. קודם כל, יש להעיר שתנאי זה הוא חידוש של רבי דוד אבודרהם שלא נמצא בגמרא, לא בשולחן ערוך, לא בפוסקים ולא במשנה ברורה, אלא בביאור ההלכה, וכידוע מה שמובא בביאור הלכה, הוא עיון בהלכה לא בהכרח מחייב. זאת ועוד, הוא דן במי שחשק שיוולד לו בן ואשתו ילדה בת, שלא יברך דיין האמת שהרי מראש היתה בת. אך אין זה דומה שהרי ידע מראש שיש סיכוי של חמישים אחוז שתהיה בת, מה שאין כן בילד עם מום שהוא סיכוי קטן, וגם בת היא בודאי דבר מאוד משמח, מה שאין כן מום מולד מולד. יתר על כן, אנשי המדע משערים שתסמונת דאון נובעת מביצית שהיתה תקינה ובשלב מסויים של יצירתה קרתה תקלה.

ומי ששמח ולא עצוב כלל, יש לו לברך רק שהחיינו. אשריו! ירבו כמותו בישראל.

בשו"ת תשובות והנהגות, הגר"מ שטרנבוך דן במה שנהגו לא לברך שהחיינו על הירושה בזמן פטירת אביו, ומביא שני טעמים: א. משום שיש פוסקים שאין מברכים אלא כשנודע לו רק עכשיו בעת הפטירה שהשאיר לו ירושה גדולה, ובדרך כלל הדבר ידוע כבר לפני הפטירה. ב. שאם כולו עטוף בצערו ואינו יכול להרגיש בתוך צערו רגשי שמחה והודאה על הירושה, אין מקום לברכה זו (ב, קמ). ובנדון דידן, הוא להיפך: לא דבר קשה שיש בו צד טוב, אלא דבר טוב שיש בו צד קשה. לטעם הראשון, ברוב המקרים ההורים יודעים מראש שיש לילד מום, לכן אין להם לברך עתה דיין האמת. וגם לטעם השני, אם הוא כולו עטוף בשמחתו ואינו יכול להרגיש בתוך שמחתו רגשי צער על המום, אין מקום לברך ברוך דין האמת.

אך המקרה המצוי הוא שיש רגשות מעורבים, ולכן יש לברך שתי הברכות.

שמא תאמרו, שהעולם לא נהגו בברכות האלה. אכן לגבי ברכת שהחיינו, כתב הרמ"א (או"ח רכג, א) שברכות אלה אינן חובה, ולכן נתפשט המנהג שרבים מקילים בהן.

גם הפמ"ג (א"א סק"א) כתב שממעטים בברכות אלה. וטעם לכך כתב במג"א (שם סק"ג.

ומובא במ"ב סק"ז), משום שכתוב בגמרא עירובין (מ, ב) שברכת שהחיינו היא רשות, ולכן מקילים רבים גם בשאר הברכות. ובערוך השולחן (רכב, ב) כתב הטעם משום שהרי"ף והרמב"ם השמיטו דין ברכות אלו וממילא הוא ספק ברכות ולקולא.

וכן נוהגים ספרדים רבים שלא לברך ברכות אלה (עפ"י הבן איש חי פ' ראה אות ח וכה"ח סק"ו. ועיין וזאת הברכה עמ' 170 אות א), וכן חלק מקהילות האשכנזים.

אמנם כתוב בפסקי תשובות (שם אות א): אך אלו הנוהגים לברך ברכות אלו, ובפרט שמרגישים שמחה בלבם, שפיר עבדי ותבוא עליהם ברכה, ואף אלו שאין נוהגים לברך, נכון שיכוונו בברכת המזון בברכת הטוב והמטיב להודות על כך, וכן בעת ברכת שהחיינו בברית מילה, ועל לידת בת על ידי אכילת פרי חדש או מלבוש חדש (ועיין שערים מצויינים בהלכה על קצשו"ע סי' נט אות א). ויש להזכיר מה שכתב הב"ח (או"ח ס' כט): "איכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות, דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך, אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא, אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחיינו וקיימהו עד הזמן הזה".

וגם ברכת שהחיינו על ראיית חברו אחרי שלושים יום, היא גמרא מפורשת שיש לברך וכן הוא בשולחן ערוך. יש שחידשו לא לברך לכל מיני סיבות שמופיעות בגמרא ובפוסקים (עיין שו"ת שאילת שלמה ח"ג סי' פג-פד, פו). אך, באופן פשוט, מותר לברך שהחיינו. והוא הדין ברוך דיין האמת.

ורבנו הרב צבי יהודה לא נמנע מלברך את כל הברכות האלה, וכלל אותן כפשוטן בסידור עולת ראיה (ח"א עמ' שפ) בין שהחיינו והטוב והמטיב (ח"א עמ' שפ-שפב), בין ברוך דיין האמת (שם עמ' תב-תג).

וכן אני הדל השבתי בזמן שחרורו של גלעד שליט לשאלה האם לברך שהחיינו על שחרורו - הרי מחבלים משוחררים שוב ירצחו: על שחרורו - לברך שהחיינו, ועל שחרור המחבלים - דיין האמת. וכן כאשר בנו את הכביש לבית אל העוקף את רמאללה, רבנים אמרו לברך גם שהחיינו וגם דיין האמת.

אכן יש הרבה מקרים בעולם הגורמים לרגשות מעורבים, וההלכה מאפשרת לבטא אותן.

אמנם אצל רבים, לברוך דיין האמת, יש רק הקשר של מות, אך אין זה נכון כפי שהבאנו דוגמאות של החמיץ יינו, נשרף רכושו, מתה בהמתו, נעשה בעל מום, שוחחרו מחבלים, נסלל כביש עוקף, וכן יש רבנים שפסקו לברך ברוך דיין האמת למי שגורש מביתו בגוש קטיף ובמקרים דומים.

באשר לשהחיינו, ברכה זו נתקנה על בת כאשר רואה אותה בפעם הראשונה, אך על בן מברכים הטוב והמטיב, אבל זה מפני הצד הכלכלי (ביה"ל רכג ד"ה ילדה אשתו), שלא שייך כאן, לכן גם על בן עם מום מולד יברך שהחיינו בפעם הראשונה שרואה אותו על שמחת ראייתו (עיין מ"ב רכג סק"ב).

סיכום: יש להיות אנושי, להתייחס לרגשות המורכבים של ההורים ולתת להם ביטוי בדרך של ברכה, וכמובן יחד עם זה לאהוב מאוד ילד זה ולהרעיף עליו הרבה מאוד אהבה ולהודות לד' יתברך. ומעשה שנכנסו הורים עם ילד בעל תסמונת דאון אצל הגרי"י קניבסקי, הסטייפלר. הוא קם מלוא קומתו מלפני הילד ואמר: "מאושרים הינכם, הופקדה בידיכם נשמה שלא חטאה! שמחו וגילו בה"! (עלינו לשבח - שמות עמ' קנא).

"שהחיינו" על אכילת אתרוג

ש: אתרוג שבירכו עליו "שהחיינו" בנטילת לולב בסוכות, ואוכלו בט"ו בשבט. האם יברך עליו שוב "שהחיינו"?

ת: לא נראה, כי ראהו (ע"פ רמ"א או"ח רכה, ג).

[ראיתי בקובץ בית המדרש (שבט תשע"א אות יז), שהשיב הגרי"ש אלישיב לשאלה זו: "חלילה. ברכה לבטלה" - רשם מ"צ.]

שהחיינו על הבחירות

ש: האם מי שהולך להצביע ושמח יכול לברך שהחיינו?

ת: כן. פעם הראשונה שמקיים מצוה (שו"ת אורח משפט עמ' רסח-רסט). בשורה טובה.

שיטת הב"ח הפותחת שער למי ששמח (או"ח סי' כט).

[אמנם מובא בשם הרב בקונטרס עולה חדש 54 שאין לברך ברכת שהחיינו על ההצבעה לפעם הראשונה משני טעמים: א. לא מברכים שהחיינו על מעין מצווה. מדינת ישראל אינה מלכותנו בשלמותה אלא מעין מלכות ישראל כמו שכתב מרן הרב קוק בשו"ת משפט כהן עמ' שסח. ב. כשאדם מצביע הוא לא עושה את כל המצווה, אלא חלק ממנה.

אלא כאן הרב מאפשר לברך למי שרוצה – רשם מ"צ.]

שהחיינו על פרי אדמה

ש: האם לברך שהחיינו על מלון שהוא פרי אדמה?

ת: כן. על כל פרי שמתחדש בשנה. גם מלפפונים. מ"ב רכה יח.

דרגה בצה"ל

ש: מי שקיבל דרגה בצה"ל יכול לברך הטוב והמטיב כשם ומלכות?

ת: כן. טוב לו והמטיב לאחרים (שו"ע או"ח רכב א).

שחרור גלעד שליט

ש: האם לברך שהחיינו על שחרור שליט - הרי מחבלים משוחררים שוב ירצחו?

ת: על שחרורו - לברך שהחיינו, ועל הודעת המחבלים - לברך ברוך דיין האמת (ברכות נט. שו"ע או"ח רכב א-ב).

שהחיינו על לבנים חדשים

ש: האם מברכים שהחיינו על לבנים חדשים?

ת: אם שמחים בהם. וכן כל קנייה משמחת (שו"ע או"ח רכג ג).

שהחיינו על טלפון סלולרי

ש: האם לברך שהחיינו על טלפון סלולרי?

ת: כן. זה משמח (שו"ע או"ח רכג ג).

רכב חדש

ש: קנינו רכב חדש אני ואשתי. מה מברכים?

ת: הטוב והמטיב (שו"ע או"ח רכג ה).

תעודת זהות

ש: האם עולה חדש שקיבל תעודת זהות מברך שהחיינו?

ת: כן. בשורה טובה (שו"ע או"ח רכב א)!

שהחיינו על ישיבה

ש: סוף סוף אני מתחיל ללמוד בישיבה אחרי מאווים של שנים ואני מאוד שמח.

לברך שהחיינו?

ת: כן. זו בשורה טובה (שו"ע או"ח רכב א).

שהחיינו על גט

ש: האם אשה שחיכתה לגט לזמן רב וקיבלה יכולה לברך שהחיינו?

ת: כן, על הבשורה הטובה שיצאה לחופשי.

[אמנם מספר הג"ר יצחק זילברשטיין על מעשה בבני זוג שחיו בקטטה רבה, והאשה ביקשה מבעלה גט ואחרי מאמצים רבים קיבלה אותו, ובאותה שעה שקיבלה את הגט בבית דין, עמדה ובירכה בשמחה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן. נסתפקו הדיינים האם לענות אמן על ברכה זו, שלא מצאנו בפוסקים שאפשר לברך אותה? ומביא תשובה מהג"ר נסים קרליץ שלא מצאנו שהיוצא מבית אסורים מברך שהחיינו, ואעפ"י ששמחתו עצומה. והוא מפני שעל העדר צרה לא מברכים, ורק על טובה בפועל מברכים כגון שזכה להכנס לקדושת יו"ט או שקיבל מתנה, אבל לא מצינו ברכה זו על יציאה מצרה, כך גם כאן על כך שהשי"ת הציל ותה מצרת הבעל לא מצינו. והג"ר חיים קניבסקי מסביר שגם הנאמר באבודרהם (צ סדר תפילות של חול תשבוה ד"ה הכי אסתברא) שלכן לא מברכים ברכת המצוות על גט כיון דשנאוי המגרש (גיטין צ, א).

וגם בעניננו יתכן שאין מברכים כי הגט יסודו פורעניות ואין מברכים על כך.

ואולי גם שהחיינו אין לברך על פורענות. ס' עלינו לשבח (ויקרא עמ' תשי ובדברים ח"א עמ' תערא).

וכן הגר"נ קרליץ אין מברכים שהחיינו על גט שברכה זו היא רק על טובה חיובית ולא על הצלה מנזק (מאה שערים סי' רכג). ובשו"ת אבני דרך (ח, קפה), כתב הרב אלחנן נפתלי פרינץ: "וכן שמעתי מהגר"א גרינבלט ומהגר"א אברז'ל שאין לברך שהחיינו כן השמחה הקיימת אצלה כעת היא לא שמחה שלימה, שהרי מזבח מוריד דמעות (סנהדרין כב א), ואף אם הבעל היה רשע, היתה שמחה אם מראש לא היתה מתחתנת עמו ולכן אין לברך. אך יכולה היא לקנות בגד חדש או פרי חדש ולברך עליו את ברכת שהחיינו ולהרהר בלבה גם על שאר הטובות הפרטיות שכעת היא חשה"

– רשם מ"צ.]

נעליים ושהחיינו

ש: האם אני יכול לומר שהחיינו על נעליים חדשות?

ת: כן. רק לא אומרים: תבלה ותתחדש (שו"ע או"ח רכג ו. הגה שם).

שהחיינו על בת

ש: מתי מברכים על לידת בת?

ת: שהחיינו כשרואים אותה לראשונה (מ"ב רכג ב).

טעות בברכה על תינוק שנולד

ש: נולד לי בן וכיוון שהתרגשתי טעיתי ובירכתי "שהחיינו" במקום "הטוב והמטיב". האם אני צריך לברך עוד פעם?

ת: לא צריך. גם הנביאים טעו בתאריך של שבעה עשר בתמוז בגלל התרגשות (ירושלמי תענית ד, ד ותוס' על ראש השנה יח, ב), אך בניגוד לאותם נביאים, ההתרגשות שלך נוצרה מסיבה משמחת.

שהחיינו על גיל שבעים

ש: האם יש לומר שהחיינו בהגיע לגיל 70?

ת: אין לזה מקור ברור (כתב בשו"ת חוות יאיר [ס' ע] שמי שמגיע לגיל 70 יברך שהחיינו. ובס' משנת יעקב [ב רכה. מובא בפס"ת רכג 50] כותב שכן נהג הח"ח לפני גדולי תלמידיו). בגיל 60 כתוב בגמרא על יום טוב כיון שיצא מכרת שנים (מועד קטן כח א. וכן מוזכר בבא"ח ראה ט ובכה"ח רכג כט). אך לא מוזכר גיל 70 (פמ"ג מ"ז תמד ט. וכתב החת"ס או"ח רכה א שיש לברך בלי שם ומלכות).

וכשנשאל הגר"ח קניבסקי: האם יש עניין לעשות סעודה כשיגיע לשישים שנה או שבעים? השיב: לא שמענו שנוהגים (הליכות חיים ח"ב פרק יז אות קכז). אמנם בספר תולדות יעקב (עמ' רפו), מובא בשם הגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר", כי לאחר שבעים שנה שהם שנותיו של אדם, כל יום נוסף הוא מתנה מאת הקב"ה, וצריך הודאה מיוחדת על כך. ויש שהציעו ללבוש בגד חדש. זה תמיד אפשרי.

[מעשה בהג"ר שלמה גורן, בהיותו הרב הראשי של ת"א. ביום העצמאות, אמר בליל בבית הכנסת ברכת שהחיינו כשיטתו. ערער א' המתפללים והרב הניף את עניבתו כאומר, זה היה על עניבה חדשה. לאחר התפלה נזף בו הג"ר גורן. על עניבה חדשה פשוט לך שניתן לומר שהחיינו ואילו על מדינה חדשה לא ניתן לומר שהחיינו?!

אמנם ביום הולדת השבעים של הרב, לא בירך שהחיינו – רשם מ"צ.]

שהחיינו על חבר

ש: מי שפוגש חברו אחרי כמה שנים ושמח, מה יברך, שהחיינו או מחייה המתים?

ת: שהחיינו, כי מחייה המתים זה רק אם לא שמע אליו שנה, וזה נדיר בימינו (ע'

שו"ת שאילת שלמה ג פג-פד, פו).